מרגיש מושפל, מפחד כ"כ ממה שיקרה לי כשאחזור לבית ספר

היי, הסיפור שלי הוא כזה:
אני בן 17 , קפצתי כיתה, אני עכשיו מסיים יב'.
מאז ומתמיד היו מציקים לי קצת, לא יודע למה דווקא אני מושך את ההצקות האלה מכל מיני כיוונים אבל לא קריטי.
יש חבורה של כמה ילדים שגרים באיזור שלי והיו לנו כמה התקלויות איתם מאז ומתמיד, בין אם זה כשאני יושב באוטובוס ואחד מהחבר'ה שיושב מאחורי מוריד לי כאפה ככה שאני נשאר חסר אונים ולא יכול להגיב או שאני וחברים שלי רבים איתם במגרש או משהו כזה, הייתי בטוח שכל זה מאחורי והיה לי קצת יותר בטחון למרות שעדיין הרגשתי חנון כזה..
אני באמת לא מצליח להבין למה תמיד הם נמשכים אליי, אני לא מגדיר את עצמי כילד כאפות או משהו בסגנון.
יש לי חברים, הייתה לי חברה עד לא מזמן, תחביבים ,אני בתנועת נוער, מתאמן גם במכון , בקיצור נער נורמלי כמו כולם, לא שונה במיוחד אבל משום מה הם נמשכים אליי.
היום בהסעה לבית ספר התיישבתי באיזה מקום, בא אליי אחד מהערסים ואמר לי לקום, הגבתי לו שאני לא קם ושיישב לידי אם הוא רוצה. התגובה שלו הייתה משהו כמו מי יישב לידך, אמרתי לו שיסתום את הפה וזה יתפתח לריב.
בינתיים , כל החברים שלו מהצדדים הקיפו אותי וכשרבנו הם הצטרפו כולם וככה שיוצא שאני רב עם אחד ויש עוד 4-5 שפשוט מרביצים לי מלמעלה וכל זה קורה באוטובוס מלא אנשים מהבית ספר, שאני רואה כל יום.
היה איתי עוד חבר על האוטובוס שישב במקום אחר והוא עזר לי.
ההרגשה ? משפילה, אין דרך אחרת לתאר את זה.
מצד אחד, הרגשתי טוב עם עצמי כי עמדתי על שלי, מצד שני חוויתי השפלה בצורה נוראית.
כשהצלחתי לזוז מהם צעקתי להם שהם אפסים, שהם פשוט לא יכולים לבד. צעקתי להם שאני רב איתו ולא איתם ושהם חבורת אפסים.
אני יודע שהם אפסים, אבל תמיד האפסים האלה נמשכים אליי ואני באמת לא מבין למה. זה אני מושך אותם ? זה כמו שאישה שנאנסה תכעס על עצמה שהיא אשמה בזה, אבל בכל זאת, זה מאז שאני זוכר את עצמי .
הלכתי ישר למשטרה והגשתי תלונה, כשהם הגיעו לבית ספר עקבו אותם בשער וניידת משטרה באה לאסוף אותם.
כל מה שאני חושב עליו הוא למה אני צריך את כל זה , למה לא ישבתי פשוט במקום אחר ליד מישהו, והשאלה נוראית ביותר היא מה אני הולך לעשות כשאני אחזור לבית הספר ?
איך אני הולך להתמודד עם תחושת ההשפלה והחוסר בטחון ? אני מעכשיו אהיה המלשן, ואני יודע שאני אהיה מושא להצקות בלתי נגמרות.
אני לא יודע מה בא לי לעשות, זה אמנם לא סוף העולם אבל זו חוויה נוראית.
מבחינה פיזית ? לא נפגעתי כל כך, נשברו לי המשקפיים וירד לי טיפה דם מהשפה, מבחינה נפשית ? ההרגשה נוראית.
חברים לא הפסיקו להתקשר לשאול לשלומי, אפילו ילדים מהכיתה שאני לא כל כך חבר שלהם התקשרו לשאול מה שלומי, המורה שלי באה לפגוש אותי והיועצת ועוד כמה מורים התקשרו לשאול לשלומי .
מה שאני לא רוצה זה להפוך להיות הקורבן, כי אני כן הגנתי על עצמי וכן עמדתי על שלי והייתי גם הורג אותו אם החברים שלו לא היו מצטרפים.
אני באמת לא יודע מה אני מרגיש, מצד אחד ההשפלה הנוראית, מצד אחר עמדתי על שלי . אני לא יודע מה יקרה עם האפסים האלה, איך תתקדם התלונה במשטרה . כל מה שאני רוצה זה שזה לא היה קורה, אבל אי אפשר להחזיר את הזמן לצערי. ואני באמת לא יודע איך אני יכול לחזור לבית ספר , מחר אני לא הולך ונראה מה קורה הלאה.אני מרגיש נורא ומפחד כל כך ממה שיקרה לי כשאני אחזור לבית ספר, אני אהפוך להיות הבדיחה של בית ספר. הלוואי וזה לא היה קורה
תודה למי שקרא : )