הגשמתי חלום ואני פשוט מרגישה דיכאון, מה יש לי?

הגשמתי חלום ואני גרה ולומדת בצרפת, המדינה הכי אהובה עליי בעולם. אני יודעת את השפה ברמה גבוה B2-C1 למרות שאני לא צרפתייה, לומדת גם גרמנית עצמאית במקביל בזמני הפנוי, כבר רמה A1-A2.
הצרפתים הם אנשים חמים מאוד ובעלי חוש הומור טוב ואני דיי נהנית פה. אני אוהבת לנסוע ברכבת ולהביט אל הארכיטקטורה העתיקה וכל היערות שיש כאן, ובנוסף אני מתה על מזג האוויר, לא חם כאן ובארץ סבלתי מאלרגיות בעקבות חוסר התאמה לאקלים. ובתור חובבת היסטוריה, יש כאן הרבה פסטיבלים היסטוריים, ביקרתי בפסטיבל שמוקדש כולו לנפוליאון והיו שם חיילים במדים ושחזורים היסטוריים וזה היה אחד הימים המאושרים והמלהיבים בחיי !
אולם כשאני בבית אני משום מה מרגישה תחושת ריקנות ודיכאון, רובן בגלל העובדה שאני מתקשה למצוא עבודה ושאני לא יודעת מה לעשות עם חיי. או אפילו בגלל שכל הזמן מעונן פה ויורד גשם, בארץ מתתי על גשם, בצרפת לפתע כשזה כל יום התחיל להימאס. אני רוצה קצת שמש, אבל לא שמש ישראלית מגעילה, אלא שמש צרפתית מלטפת ונעימה.
גם בארץ לא היו לי כמעט חברים ואף פעם לא התחברתי והבנתי את המנטליות הישראלית, הייתי תמיד בבית סגורה בתרבות האירופאית, כך שבצרפת הרבה יותר קל לי ואני מרגישה שאני יכולה להיות מי שאני. אני לא מתגעגעת אפילו לארץ, רק למשפחה ולבמבה, אני רושמת פה שאלה כי עדיין כל האתרים שאני מכירה הם ישראלים והפורומים הצרפתיים כמו שאומרים בצרפתית, מדבר.
אבל משום מה, אני מרגישה תחושת ריקנות. הייתי ממש רוצה שההורים שלי יגורו איתי בצרפת, הייתי ממש רוצה את אחותי לידי. אבא שלי בעצמו אמר לי שאין לי מה לחפש בישראל, שאני ביישנית ועדינה מידי למנטליות הישראלית ושאסתדר נהדר באירופה. והם צודקים, אני מסתדרת פה, חוץ מעניין העבודה ולמרות שאני מדברת צרפתית רמה גבוהה עדיין יש קטעים שאני מתקשה להתבטא ... וזה הרגע שמבינים שעדיין לא באמת יודעים צרפתית-צרפתית.
אני מהטיפוסים הביישנים רצח, העדינים ושמעדיפים לטייל בפארק ולדבר על משמעות החיים מאשר לצאת למועדונים. אני חננה חח
בארץ סבלתי מגזענות כל חיי כי אני אשכנזית, בצרפת לא אכפת להם שאני מישראל ממוצא אירופאי ווטאבר, מקבלים אותי פה כפי שאני, אבל עדיין, אני מרגישה ממש בודדה. גם בארץ היו לי בידיוק את אותן תחושות הניקור, הייתי בודדה בלי חברים וההורים כל היום עובדים, רק עם אחותי דיברתי ...
בלימודים אני כל הזמן משתתפת ומקבלת ציונים יפים ויש לי הרגשה לפעמים ששונאים אותי חח, אבל אני עושה את זה כי אני אוהבת שהמורים מחמיאים לי שאני חכמה ואינטלגנטית ושהחברים לכיתה מבקשים ממש הסברים ... כניראה בגלל שאני לא קיבלתי הרבה תשומת לב בילדותי.
ולא קשה להכיר אנשים בצרפת, מישהי בגילי שעובדת במוזיאון התחילה לדבר איתי ולהתעניין ואני בטיפשותי עניתי לה ביובש בלי לשים לב, כי התביישתי נורא ונלחצתי. היא נראתה ממש נחמדה. אני כל כך ביישנית וחסרת ביטחון ומתקשה להכיר אנשים, גם ככה קשה לי.
יש לי רק שתי חברות. האחת סטודנטית מספרד בפנסיה, שאיתה אני מאוד אוהבת לדבר ואני עוזרת לה עם המחשב והפלאפון ובשיעורים, אנחנו לפעמים גם לומדות למבחנים ביחד, לצערי אנחנו ביחד רק בשני קורסים. אני ממש נהנית איתה, אנחנו חברות ולא אכפת לה שאני בת 21 ושהיא יכולה להיות סבתא שלי. והחברה השנייה גרה בקצה השני בצרפת, הכרנו בפריז דרך מישהו ואחרי 10 דקות החלפנו טלפונים ואנחנו מדברות כמעט כל יום. והיא אומרת לי כל יום "כמה חבל שאתה לא גרה לידי הייתי מזמינה אותך לקפה, חבל שאת לא כאן" וכד' וכד' ואני גם אומרת לה "הייתי מתה לראות אותך עכשיו ללכת לשבת במסעדה לפטפט לרכל" ...
השאר אלו חברים בכיתה שאנחנו אומרים היי מה קורה ולא מעבר.
האנשים פה מדהימים וכל כך שונים מהישראלים, לא יורדים עליי ולא מציקים לי, מחייכים אליי ואפילו מציעים לי לעשות איתם עבודות. בארץ כולם תמיד נרתעו ממני, השפילו אותי ירדו ממני, סבלתי מבריונות מהיסודי עד י"ב וגם בעבודות העובדים [שהיו בגילי] לא הפסיקו להציק לי ולהעליב אותי. כך שבאתי לכאן עם ביטחון ודימוי עצמי ברצפה. בצרפת אף אחד לא מציק לי, אני מרגישה בפעם הראשונה בן אדם ולא ילדת כאפות.
מעבר לזה, יש לי חברים צרפתים שהכרתי דרך קבוצות בפייסבוק עם תחומים משותפים, אני מדברת איתם באינטרנט ומתכתבת והם אפילו חשבו בהתחלה שאני צרפתייה, אבל זה רק להגיב לסטטוסים אחד של השני ולא מעבר. אפילו הכרתי מישהי בגילי שגרה במחוז שלי, עם אותם תחומי עניין כמו שלי ואנחנו מגיבות אחת לשנייה בסטטוסים והיא אפילו פאקינג שלחה לי מתנה בדואר, אבל בזה זה נגמר. רק פייסבוק, לא מעבר.
אני מרגישה בודדה, הייתי ממש רוצה קצת חברה, הייתי ממש רוצה למצוא עבודה כדי להרוויח כסף שיעזור לי לממן את עצמי וכמובן להכיר חברה בגילי ולהעסיק את עצמי, יש לי סופי שבוע ארוכים ... אבל אני לא מצליחה ! אפילו אין לי חשק לתחביבים שלי, ויש לי הרבה ; אני מעבירה את הסוף שבוע בפייסבוק או קוראת שאלות באסק פיפול ... ניסיתי לגלוש בפורומים הצרפתיים והם לא פעילים כמעט.
אני ממש בדיכאון בגלל השטויות האלו. אני לא מצליחה למצוא עבודה וכבר אין לי סימס. אין לי משום מה חשק לעסוק בתחביבים שלי, אפילו לא לשחק וללטף את החתולה שלי !
בנוסף לזה אני כל היום בבית כי כל היום יורד גשם ואני לא יכולה לצאת לטייל, בתחילת השנה מספטמבר עד אפילו נובמבר הייתי כל היום מטיילת ומצלמת, אני מאוד אוהבת לצלם ולטייל, היה מזג אוויר מדהים עם 15-17 מעלות, שמש נעימה ולא קר ולא חם. ועדיין לא ביקרתי בכל המקומות חח.
עכשיו מזג אוויר חורפי וגם צפוי אפילו שלג שבוע הבא.
ובצרפת, לא חסר מה לראות. וורסאי, פריז, טירות, מוזיאונים, לכולם יש לי כניסה חינם, רק בגלל המזג אוויר אי אפשר. צריך לחכות למרץ-אפריל ...
עבדתי שנים כדי להגיע לצרפת, למדתי צרפתית כל היום הכרתי חברים בפייסבוק מצרפת ועברתי פעמיים את תהליך הקבלה ללימודים בצרפת, רק בפעם השלישית התקבלתי ... עבדתי כמו חמור ועד שהגעתי לכאן סוף סוף, במקום להיות מאושרת ושמחה אני פשוט מדוכדכת. ואני פשוט לא יודעת למה. ישבתי נעולה שעה בשירותים של האוניברסיטה ופשוט חשבתי על משמעות החיים, אתמול פשוט התחלתי לבכות כי לא יצא לי הקראפ ושפכתי בטעות הכל על הרצפה, ובבוקר לא הייתה לי מוטיבציה לצאת אפילו מהמיטה, רק כשהכנתי שניצלים לצהריים התעודדתי קצת ואז שוב, כשנגמר לי מה לעשות, שקעתי בדיכאון
אני לא יודעת מה יש לי, זה הדבר שהכי רציתי ! איך לצאת מזה ולהתחיל להעריך מה שיש לי ? איך להכיר חברים ולמצוא עבודה ולהסתדר כמו שצריך ???