מגיל קטן אני זוכרת ששנאתי בעצמי כל דבר קטן בפנים / בגוף .
למשל - שנאתי את האצבעות שלי (עדיין שונאת)
והייתי עושה הכל בשביל להסתיר אותם, אפילו היתי מתיישבת עליהם לפעמים. עד שזה היה גורם לידיים שלי לדמם.
אני שונאת כמעט הכל בעצמי ,
מנסה תמיד להסתיר את עצמי , להתחבאות בשכבות של איפור.
יש לי מחשבות טורדניות כל הזמן בקשר לניתוחים - ועוד הליכים כאלה ואחרים עוד מגיל 13 .
בגלל שאין לנו כסף ואמא שלי לא רוצה לקחת אותי להוריד את הנקודת חן בלייזר שיש לי על הרגל.
אז שרפתי אותה עם מצית ,הכאבתי לעצמי כלכך! ( אפילו חשבתי אפילו לחתוך אותה עם סכין .עדיין חושבת על זה )
כל הזמן רצות לי המחשבות האלה,
אני שונאת את הציצים שלי ,התחת שלי הגוף שלי
הפנים שלי האף שלי העיניים הקטנות שלי הגבות שלי
את המבנה גוף שלי ואפילו את הצבע עור שלי והסוג של העור שלי .
חשוב לי לציין שאני מקבלת מלא מחמאות כל הזמן מהסביבה שאני יפה !!! אני באמת נחשבת ילדה יפה..
ואני מאמינה לכולם שאני יפה. אני פשוט לא רואה מה יפה בי...
(עברתי סוג של פגיעה מינית בעבר ונכנסתי בעקבותה לדיכאון של 7 חודש ייתכן וזה קשור..)
וגם בריונות ובגיל 8 , ירדו עלי מלא בקשר למראה החיצוני שלי שהייתי ילדה ,בעיקר המשפחה שלי .
ולשאלת השאלות :
האם אני סובלת לדעתכם מהפרעת דימוי עצמי
שנקראת BDD ?
ואם כן מה לעשות עם זה? ללכת לפסיכולוג?
אני חשה תסכול רב ביום יום ,
קשה לי ולחבר שלי לשכב בגלל שאני לא מתפשטת , אני לא מורידה חזייה ורוצה תמיד בחושך מוחלט.
ונמנעת מתנוחות כאלה ואחרות , ובקיץ אני לא הולכת בחיים לבריכה או לים כי אני שונאת את הגוף שלי .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות