סטודנט צעיר שמנסה למצוא את המקום שלו חברתית, לא יודע מה לעשות

היי אסק פיפל,

אני סטודנט צעיר (עודמעט בן 22), כרגע סיימתי סמסטר בשנה א.
בעבר הייתי בודד והגעתי לתואר עכשיו ואני רוצה בין היתר בתואר לשנות את זה.
בתיכון המצב החברתי היה נורא, אח"כ השתפר בערך.
בתחילת סמסטר ניסיתי להתחבר לכמה שיותר אנשים, הבנתי שלא עובד וצמצמתי אפשרויות.
מצאתי את עצמי מתחבר לאנשים שלא ציפתי שאתחבר אליהם, אחד מהם הזמין אותי אליו לדירה לעבוד ביחד על שיעורים, והציעו לי לעשן איתם כל מיני חומרים.. סירבתי בנימוס, לא בשבילי. אחר כך שהלכתי לדירה שלי, הייתי פשוט בתחושה שמשהו טוב עומד לקרות! זה קרה אחרי כמעט סמסטר שלם,והרגשתי שלקח לזה זמן להגיע, לדבר הפשוט הזה. היה נחמד והרגשתי, חשבתי/קיוויתי שיזמינו אותי שוב... (יש לציין שיש בינינו פערים גיל: אני הבן הכי צעיר בכיתה, שהם 25+)
עברו כבר כמה שבועות מאז... לא הוזמנתי שוב, אבל הם מדברים איתי בלימודים כאילו הכל רגיל,אפילו מדי פעם מזכירים את זה. ועכשיו אני תוהה לעצמי:זהו? זה היה חד פעמי? להרגיש את השייכות הזאת? אולי אין לי מקום עם האנשים האלה, כי אני לא מעשן?אגב, הם לא מעט מקללים וכאלה,כל מיני ביטויים,משחקים אותה קולים מעשנים... חח נתאר את זה ככה... אז אני די שונה בקטע הזה, אין לי הצגות עליי, אני פשוט אני, לא היפסטר, לא מעשן, פשוט אני...
אגב-אני מנסה לשמור על קשר, שולח הודעות, מנסה ליזום דברים, לא כל כך הולך לי
אז אני מקווה, ואז מתאכזב, ואז נכנס לדיכאון, אני מגלה על אנשים מהכיתה שיוצאים ביחד ואני לא שם ואני מרגיש אאוטסיידרות מחרידה, מתחיל להיות פסימי, עובר יום ואז אני שוב נהיה אופטימי, אבל אז שוב פסימי והמצברוח יורד... ככה פינג פונג עם המצב רוח... תוהה האם לאנשים אחרים זה בא כל כך בקלות ורק אני צריך להילחם על קצת חיי חברה
הבעיה בי? כי אני רואה את כולם יוצאים (בכללי אנשים מהכיתה, לא רק אנשים ספציפים)ואת כולם צוחקים בשיעורים ואני תמיד שקט, לא מצליח לפרוץ את החומות האלה. אני מנסה, אבל זה קשה לי.
החיבור החברתי לא אחיד: פעם ככה-פעם ככה..ואני לא יודע מה לעשות!

לוותר? כי יש מצב שאני צריך להבין בפעם המיליון שזה לא יילך בשבילי...
אבל אני מאוד בודד ומכיתה של 25, 2-3 אנשים ספציפים נותנים לי יחס נורמלי,(לא רק היי ביי), וזה לא מובן מאליו בעיניי.
לוותר או לנסות להמשיך להתחבר ואם כן איך?כי זה הדבר הכי פשוט בעולם אולי לאנשים אחרים,
אבל לי זה תמיד קשה...

תודה לכל מי שטרח וקרא את כל החפירה הזאת. ניסיתי לצמצם במילים חח :)