חבר שלי ואני ביחד חודשיים וקצת. הוא החבר הראשון שלי, לפניו היו לו עוד שתי חברות אבל הוא אפילו לא התנשק איתן (הוא גדול ממני בחצי שנה). במערכת היחסים שלי כמובן יש עליות ומורדות ויש הוויכוחים יריבים קטנים לפעמים והכל בסדר והקשר בריא. אני אוהבת אותו מאד, חושבת עליו כל רגע וכל שנייה מהרגע שהכרנו ויודעת שהוא אוהב אותי. הוא תמיד דואג להזכיר לי כמה הוא אוהב אותי וכמה אנחנו מושלמים אחד לשנייה וכמה אני מדהימה ויפה בעיניו והוא גורם לי להרגיש שהוא באמת באמת אוהב אותי.
אתמול בצהריים הוא היה מאד עצוב ועצבני בגלל תקופה מאד קשה שהוא עובר והוא היה לבד בבית, אז הוא שתה בקבוקנוחצי של אלכוהול והשתכר. הוא אמר להורים שלו ואמא שלו ישר יצאה מהעבודה ובאה אליו והוא גם אמר לי ואמרתי לו שאני באה ועל אף שהוא לא רצה שאגיע הגעתי. הוא לא רצה שאראה אותו במצב הזה. הייתי איתו 5 שעות, הגעתי קצת אחרי שאמא שלו הגיעה והלכת רק אחרי שידעתי שהוא בוודאות בסדר ושההשפעה של האלכוהול כבר ירדה והוא חזר לעצמו. כשהוא היה שיכור והוא היה רק איתי בחדר הוא התחיל לדבר עליי, הוא אמר תודה על כך שלא הקשבתי לו ובאתי לתמוך בו והוא אמר שהוא אוהב אותי ושאין לי מושג כמה אני חשובה לו ושהוא רוצה להיות איתי לנצח, ממש במילים האלו. הוא גם בכה כשדיבר ואמר שהדמעות הן לא דמעות של עצב אלא של שמחה כי יש לו אותי וכי אני שם לידו.
אחרי שהוא התאושש וירדה ההשפעה של האלכוהול שאלתי אותו אם הוא זוכר מה קרה בשעות האחרונות והוא אמר שהוא זוכר רק משהו אחד (שבאמת קרה) והוסיף עוד משהו שכנראה חשב או דמיין שהיה כי הוא לא.
האם מה שהוא אמר נכון? כלומר, אולי בגלל שהוא היה שתוי הוא אמר שטויות ולא בטוח שבאמת התכוון לזה? הבנתי ממנו שהוא כן חשב כמו בן אדם נורמאלי ואמר כל מה שחשב, המגבלות היחידות שהיו לו באותם רגעים היו מגבלות גופניות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות