זאת קצת פריקה. אני בן 22,גר עם ההורים,ומנסה לשפר את נתוני הקבלה שלי לאוניברסיטה . עוד מעט בתוך התהליך הזה כבר שנה וחצי. אני מנסה להתקבל לתואר יחסית מבוקש, וציוני בגרות טובים לא היו מרכז החיים שלי בגיל ההתבגרות, אבל עדיין אני מרגיש שהכל לוקח לי הרבה מדי זמן ,ודברים לא הולכים חלק כמו שזה נראה שלאנשים אחרים הולך. במהלך השנה וחצי הזאת הצלחתי לשפר את הבגרות שלי במטמטיקה מ3 ל5 ,ועשיתי פסיכומטרי בציון שנמצא ב10% העליונים, אבל זה עדיין לא מספיק כדי להתקבל. זה אולי נשמע מרשים, אבל העניין שלי הוא שהשקעתי בשביל הדברים האלא באופן לא פורפורציונלי, וקיבלתי תמיכה כלכלית מלאה מההורים שמאכילים אותי בכפית של זהב מאז ומעולם. בנוסף אין לי רשיון נהיגה כי אני אדם תמים שנתן שימרחו אותו במשך שנה שלמה בלי לגשת אפילו לטסט, גם כשנהגתי יחסית טוב. (מיותר לציין שגם את השיעורי נהיגה ההורים הוציאו). מעולם לא היה לי קשר זוגי למרות שאני מחזיק מעצמי אדם חכם ומעניין וששמעתי לא פעם מבחורות שיש לי פנים יפות.
התחושה שלי כמעט לגבי כל תחום בחיים זה שנתנו לי את הקלפים הנכונים שהשקעתי את המאמצים הנכונים ועדיין חסר בי משהו שפשוט גורם לדברים לקרות. כמו סכין יקרה ולא מושחזת. אשמח לשמוע מה דעתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות