שלום לכם
אני קוראת את השאלות והתשובות ומתנחמת מזה שיש אנשים טובים בעולם שרוצים לעזור לאחרים. אולי יש פה מישהו שחווה פעם בעיה כזאת ויוכל לתת עצה טובה. אתם אנשים מדהימים.
קשה לי לצאת מהמיטה, אני מיואשת וכל הזמן חושבת על מה יהיה איתי לעומת אנשים שאני מכירה, כאלה שנראים מוצלחים. אנשים עם זוגיות ותארים. אנשים מפותחים שאוהבים אותם ובנו לעצמם תא משפחתי. כאלה עם קריירה שנכנסו כבר לעולם המבוגרים ומרגישים בטחון עצמי. אני מרגישה כמו אפס לידם. כאילו כבר הכל אבוד. אני מרגישה מבוגרת מידי וחסרת כוחות בשביל להתחיל משהו חדש ועוד לגור חזרה עם המשפחה. לסדר את הסביבה שלי בחדר מה שגם אין לי כוח לעשות.
לפני 3 שנים התחלתי לימודים באוניברסיטה, יש לי הפרעות קשב וריכוז אז לקחתי רטלין דבר שכנראה יצר אצלי תגובת חרדה במבחנים. אולי גם ירד לי החשק ללמוד לאט לאט.. החלפתי מקצוע לימוד שיניתי כיוונים. הגעתי למצב של דכאון והפסקתי ללמוד לגמרי. עכשיו אני חוזרת להורים אחרי שגרתי לבד תקופה די ארוכה.
גם מפחדת להשאר לבד בלי בן זוג כי גם אין לי כוח להתחיל לחפש, לצאת לדייטים. ובנתיים הזמן עובר לו עם הדכאון הזה ואני לא נעשית צעירה יותר. איך אפשר לצאת מזה? איך אני מוצאת כיוון חדש וכוחות חדשים?
אחרי שהשקעתי במצטבר שנתיים וחצי על שיפור בגרויות ופסיכומטרי כדי להתקבל לאוניברסיטה ובסוף אני מוצאת את עצמי פורשת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025