אני מגיל קטן הייתי טובה ותמימה , אך השנים התנקמו בי , צחקו עליי השתמשו בי פגעו בי. התמימות עברה באיזשהו שלב.. אבל היא עדיין שם איפשהו.
שאני עם חברים שלי לפעמים אני מרגישה לא קשורה , מרגישה בבועה
לא מצליחה לצאת מאיפה שאני נמצאת,
הייתי אצל פסיכולוגית ,
הגעתי למצב שקיבלתי התקפי חרדה ולפעמים זה חוזר,
אני לא יודעת איך לגרום למועקה שלי להסתיים, הייתה תקופה שכלכך אהבתי את עצמי ועכשיו פשוט קשה לי, מרגישה שאיןלי הביטחון אין לי את מה שצריך,
תמיד חברות שלי היו יותר ממני. כי להן היה יותר ביטחון מלי.
אני רק רוצה להוציא את האני האמיתי שלי החוצה אני רוצה להפוך סוףסוף למשהו את מי שאני באמת , אני לא יודעת מי אני וזה מתסכל אותי,
אני לא מצליחה לאהוב אף אחד להכנס למערכות יחסים מכניס אותי לסטרס ולמחשבה רבה של "מה יהיה"?
כי פעם אחרונה שהייתי בקטע עם מישהו וזה לא צלח הוא הביא את חבר שלו שכעיקרון "יתחיל איתי" ובגלל שחשוב לי להיות בן אדם נחמד "זרמתי איתו" סתם דיברנו ומסתבר שהם צחקו עליי מאחורי הגב.
כאילו הכל מצטבר לי.
יופי אני חושבת שלא חסר לי וזה אחד מהדברים שחזקים אצלי יותר.
אבל אני לא יכולה לסבול את הריקנות הזאת ואת הכאב הזה בלב
בבצפר שלי היו לי כלכך הרבה חברים ונהנתי מכל רגע וזה פשוט התפוצץ, כולם התחברו לכולם והחבורה שלי נשארה בחוץ. עכשיו יש רק המון בדידות בין כולנו. אני יודעת שדברים כאלה קורים לעוד אנשים ואפילו מסביבי ואני לא לבד, אבל אני לא סומכת על חברים שלי מספיק בשביל לבוא ולדבר איתם.
קרה מצב שפשוט התפרקתי מהמועקה שלי והתחלתי לבכות בבצפר אמרתי לחברה שלי
"אני פשוט מתפרקת אני לא יודעת מה קורה לי"
המועקה והריקנות הזאת בלב פשוט כואבת. אני יודעת שאני בגיל שיש המון הורמונים ושינויים במצבי הרוח, אבל אני מרגישה כאילו זה מוגזם אצלי , כאילו אני לפני דיכאון. או שאני כבר שם.
אם יש טיפים או דברים שיכולים לעזור לתחושה הזאת אשמח לשמוע כי הגיע הזמן
לגרום "לבריאות הנפש" שלי לחזור.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות