לפני כמעט 5 שנים אושפזתי בפעם הראשונה במשך 4 חודשים, מאז החיים כמו רכבת הרים..הוצאתי את עצמי משם כי לא הסכמתי עם האבחנה והייתי נורא אנטי לכל מה שקשור לאשפוז
הפסקתי גם עם הכדורים(במכה)
היום אני בתקופה של דאון מטורף כבר 3 חודשים ברמה שאני לא יוצאת מהבית, בקושי יוצאת מהחדר (לא עובדת/לומדת) נעלמתי לחברים, מסננת אותם
לא כי אני רוצה פשוט הרגשה שלא בא לי כלום.
העניין הוא שבמבט לאחור אני זוכרת כמה אפיזודות כאלה בחיים שלי ואני שואלת את עצמי אולי הרופאים כן צודקים עם כל הצער והכאב..בזמן האחרון אני ממש מתלבטת אם לאשפז את עצמי כי עם כל הזמן הזה עם עצמי והחוסר מעש המחשבות הרעות מגיעות, לא מאמינה שאעשה משהו אבל עצם המחשבות האלה זה מטריף אותי.
זה לא שאני רוצה למות, אני פשוט לא רוצה לחיות את החיים האלה
מה שהכי מטריד אותי בכל זה זאת העובדה שבזמן האשפוז תמיד אמרו לי שאני אחזור ואני הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה בחיים.. והנה יש מצב שאני הולכת לשבור לעצמי את המילה, מפחדת שאכעס על עצמי אם אעשה את זה, מפחדת שאצא משם במצב יותר גרוע.. מלא מחשבות
גם לעניין הגיל יש משקל, אני לא ילדה
בסהכ החוויה שלי משם לא זכורה לטוב (מן הסתם) אבל באמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי וכך גם הסביבה שלי וזה מוציא אותי מדעתי שכל יום נראה אצלי אותו הדבר מלא בעצבות/כעס/דיכאון/כאב/עצבים ותהיות מתי זה ייפסק
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025