אני בכיתה ט׳. אני יחסית אהובה בכיתה, כולם נחמדים אלי ואני נחמדה לכולם, אבל אף אחד לא נחמד יותר ממה שצריך. יש 3 בנות בכיתה, שהן איתי מכיתה ז׳, חשבתי שנקשרנו, חשבתי שאני יותר בעלת ערך בשבילן.. אני לא יוצאת כמעט.. הן לא מזמינות אותי ליציאות שלהן.. יום למחרת הן מספרות לי כמה הן נהנו.. כמה היה להן כיף, ומה הן עשו.. אבל הן לא שמות לב שהן קורעות אותי מבפנים! הן לא שמות לב שאני לבד. ומילא הן, אבל אחת הבנות בכיתה שמחשיבה את עצמה כחברה הכי טובה שלי לא עוזרת לי.. היא לא מבינה אותי.. ואני לבד. היא הולכת עם בנות מהשכונה שלה ולא שמה לב שלפעמים אני לבד בהפסקות. היא מסתכלת עלי וממשיכה. בכל יום אני בוכה בסתר, לפעמים מתחשק לי לצעוק להן בפנים ״תבחינו בי!! אני פה!! אני לא כלום!! אני יכולה להיות החברה הכי טובה שלכן אם רק תתנו לי..״ אני אתן הכל בשביל אלה שקרובים אלי. הכל. ובכל יום, אני שומעת את ההתלחשויות שלהן ויודעת שהן אף פעם לא ישתפו אותי גם. אני זאבה בודדה. אין לי מקום באף חלק בכיתה. אין לי חברות קבועות. אני אאוטסיידרית. ואני לא רוצה. כואב לי. כואב לי מאוד. תעזרו לי בבקשה. אני לבד פה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות