עברתי לעבודה מעודפת בדרום, רחוק מהבית . רק חכיתי להתקבל לעבודה הזו. התקבלתי ומאז היי לי פחות משבועיים להתארגן להפרד מהמשפחה,חברים ומכל העבודות שהיו לי. החלטתי ללכת לעבודה הזו בשביל להכיר חברים חדשים,לעבוד ולהרוויח אבל הכי חשוב היה שתהיה לי חוויה!
הגעתי לעבודה ובשבוע הראשון היה לי נורא. לא רק בגלל שזה שבוע ראשון ובכללי קשה.אלא גם בגלל האנשים שרק ניסתי להתחבר (אני מאוד חברותית) והם היו נטו בשלהם, מה לא עשיתי, ישבתי לאכול איתם למרות שהם לא הזמינו אותי , ניסיתח ליצור שיחות והם רק התעלמו.פשוט גועל נפש.הזדעזתי.מאותו הרגע כל השבוע הייתי מסיימת עבודה והולכת לחדר שבו גם הייתי לבד(2 בחדר) וישנה עד ליום למחרת.אמרתי בסוף השבוע למנהלת שלי שלמקום הזה אני לא חוזרת ושתשבץ אותי במקום אחר.היא הבינה את כל הסיפור ואכן העבירה אותי למקום חדש. אבל אמרה לי שאני הולכת לחופש בבית לפני של שבוע וחצי כי אני מחליפה מישהי שעדיין לא עזבה. אחרי שבוע כזה רק רציתי הבייתה.
היא שאלה אותי שאלה לפני..אמרה לי את בטוחה שלאחר החופש תרצי להיות פה (בהתחשב לאחר מה שקרה) אמרתי לה כן. אבל בתכלס לא באמת הרגשתי ככה.
חזרתי מהבית אתמול ומאז שדרכתי בעיר אני רק בוכה.כמו בשבוע הראשון.ולא שאני לא מנסה להתחבר פה עם אנשים למרות מה שקרה גם פה הם בתוך עצמם וקשה לי מאוד להיות לבד. מאז אני לא מכירה את עצמי רק בוכה לא אוכלת לא ישנה פשוט לא אני! שאני הבן אדם הכי שמח ועושה שטויות וצחוקים שקיים!
השאלה הגדולה שלי.
היא האם להשאר ולתת עוד צאנס לקחת בחשבון שאבכה כל הזמן ולא באמת יהיו לי בתקופה הקרובה חברים (עד שיגעו חדשים-עוד חודשיים) , ויכול להיות שגם אם אבכה ככה כל הזמן אאבד את האופי שלי?
או לוותר על עבודת החלומות אחרי שבועיים שזה כלום.?
בבקשה תעזרו לי!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות