כיום אני בת 17.5. מסביבות גיל 15 התחלתי לסבול מתקופות מאוד קשות של דיכאון חסר סיבה. הבנתי שזה חריג כשאף אחד לא הזדהה איתי והתחלתי להתמודד בשקט ולבד עם רגשות עמעום וריקנות, ובעיקר אובדנות קשה. הייתי חושבת על המוות רוב היום ורק מסתגרת בחדר, נותנת למחשבות ולריקנות להתפשט. לרוב לא הייתה אף סיבה לשקיעה בדיכאון וכל סיבה הפכה לתירוץ.
למרות תקופות הדיכאון הקשות שארכו כשבועיים או פחות בלבד - לאחר מכן הייתי חוזרת לעצמי.
המצב שלי בבית מעולה. יש לי משפחה אוהבת ותומכת ואחים אוהבים, יש לי חברות וחברים קרובים מאוד כבר הרבה שנים..וכל מה שארע כביכול נשכח. אני מלאה שמחת חיים ושאיפות ורצונות והופכת לאדם אחר. לאחרונה זה החמיר. ואני ממש מבוהלת. ניתקתי קשר עם חברים ואיבדתי תאבון וחשקים..אני לא מצליחה להתעשת וזה הורג אותי. אני לא רוצה להכביד על הוריי שמעולם לא ידעו על שום דבר מכל זה. מה אפשר לעשות? איך לדעת אם זו סתם תקופה של גיל ההתבגרות או בעיה ממשית? אני מרגישה שאני מאבדת את השפיות. אני מרגישה לא נורמלית. אני מתחננת לעזרה. יש כאן עוד שחוו דבר דומה? (אני מפחדת שזו הפרעה נפשית כלשהי)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025