איך להתגבר על פחד מנטישה ואינטימיות?

אני כבר לא יודע מה לעשות..
המערכת יחסים האחרונה שלי הייתה לפני 3 שנים.
ומאז אני כל הזמן בסטוצים וקשרים קצרים שאו שאני דופק בפחדים שלי או שאני מכשיל בעצמי ובמילא הכל נהרס.
אני הגעתי לנקודה שבה אני מאמין בלב שלם שהכל במילא יגמר. שאין סיכוי.

במשך הזמן הזה למדתי לשחק ברגשות כדי להשאיר לעצמי את השליטה בגלל שאני כל כך פוחד מהנטישה שכל הראש שלי מלא רק באיך לגרום לה להימשך. והעניין הוא שהיא גם ככה נמשכת.

כיום יש לי מלא תשומת לב מנשים והפרקודס הוא שכל מה שאני צריך לעשות זה לזרום אבל אני לא יכול.
בחורות ש 90% מהגברים היו חולמים להיות איתן מעוניינות בי ואני יודע את זה אבל אני עדיין לא מסוגל לזרום כי אני מפחד להתאהב ולאבד שליטה.
זה הגיע למצב של פוביה. ברגע שנמצאת לידי בחורה שעושה לי את זה אני נכנס איתה לדיסטנס והיא פשוט חושבת שאני דוחה אותה ולא מעוניין בה ומצד שני אני מסתכל עליה והיא מרגישה שכן בא לי ושום דבר לא מתקדם.
אני שם לב איך שהיא מנסה להתקרב אלי ומצפה שאני אעשה משהו עם זה ואני לא עושה ואז היא מתרחקת ואז אני פשוט עדיין לא עושה כלום ואחרי כמה זמן היא שוב מתקרבת כי בכל זאת אני עושה לה את זה. והכל תקוע. אני לא מסוגל לא לדבר איתה ולא להציע לה לצאת כי בראש שלי תקוע כל הזמן שהכל ידפק. שזה יוביל למשהו רע בשבילי וגם בשבילה.

אין לי מושג איך אפשר להתדרדר למצב כזה..
אני כל היום רק עסוק בחיפושים אחר תשובה איך לצאת מהרגשות הללו..
ושום דבר לא מעניין אותי מעבר לזה. כל היום אני במחשבות הולך עם עצמי במעגלים.
אני לא מצליח ללמוד. אין לי חשק לתחביבים אין לי חשק לצאת בסופש. אין לי חשק למין. אין לי חשק לכלום. אין מוטיבציה.
אני ממש נכנס לדיכאון בגלל הבעיה הזאת והכי מטריד אותי זה שבראש שלי אני מבין ש "מה כבר יכול לקרות מקסימום ניפרד" אבל זה פאקינג לא עוזר להעביר את ההרגשה המקוללת הזאת! אני לא רוצה להיכנס לקשר עם בחורה שפחות מעניינת אותי זו לא בעיה בכלל אבל זה רק מוביל לזה שאני מזלזל בה ולא כזה רוצה אותה הן תמיד רודפות חזק וזה פשוט טוטאלוס בשבילי. גם להן מגיע מישהו שירצה אותן ויתיחס אליהן טוב וגם לי מגיע מישהי שאני באמת אוהב ושאני נמצא שם בשבילה.

הלכתי לפסיכוטרפיסט שסתם מבלבל לי את המוח תמורת 750 שקל לשעה וחצי ואומנם הוא עזר בהתחלה אבל אני מרגיש שאני מבין יותר ממנו בפסיכולוגיה. הוא מתבלבל כשה אני מתחיל לאתגר אותו. הוא בעצמו אומר שבגלל שאני יודע הרבה אז קשה לו לסדר לי את הראש.וזה בגלל שבמשך השלוש שנים האלה אני חופר בפסיכולוגיה כדי לצאת מהחרא הזה ולעבוד על בעיות הערך העצמי שלי. אני מרגיש שעשיתי תואר בפסיכולוגיה במקביל לתואר שאני עושה מרוב שהבעיה הזאת מפריעה לי. ועברתי תהליך ממש שמיים וארץ לעומת איך שהרגשתי אבל העניין עם המערכות יחסים הוא פשוט קללה אצלי. זה כאילו שמשהו בתת מודע שלי פשוט טוען ש "לא" "פאקינג לא יהיה לך" למה? "כי פאקינג ככה" מחסום. קיר.

מה אני עושה עם עצמי.1?!?!