אני מתבודדת בכל מקום, בין אם זה בבית הספר, בבית וכ׳ו.
אני מדריכה, אבל עושה את זה סתם, לשום מטרה. בזמן האחרון התחלתי לוותר על פגישות עם תנועת הנוער שלי.
הביטחון העצמי שלי יציב, לרוב. כמו של כל אחד. אני מתבודדת מרצון ברוב הפעמים והצורך שלי בהתבודדות, בחופש ופרטיות גדל בזמן האחרון ונימקתי לחלוטין קשר עם שתי בנות שכונו ״חברות״ שלי.
למה עשיתי את זה?, כי לא יכולתי לתת את המענה הרגישי שהן דרשו.
האחת ליוותה אותי בהסעות של בית הספר וכפתה עלי לדבר כמעט בלי הפסקה.
רציתי לשבת בכיסא בנפרד, שיהיה לי מרחב, שיהיה לי שקט, שאוכל לשים לידי את התיק שלי.
זה צורך, לא יכולתי לנהוג אחרת.
אתם לא תאמינו, אבל עם כל זה שבהפסקות אני יושבת לבד עם עיסוקיי אני מרגישה יותר קירבה משבבית שלי (וכולם מכבדים אותי ומדי פעם אני מעבירה מספר מילים מצומצם עם אחרים).
אצלי בבית אמא תמיד נעולה בחדרה, סבא (אביה) תמיד בחדרו, אחי בכיתה ד׳ והוא באופן קבוע במחשב. אני בכיתה יא׳, לרוב אני בחדר או בסלון מכינה שיעורים.
למען האמת, אני לא יכולה לנהל שיחות עם אחי ביכלל. אני רק יכולה לשאול אותו על דברים טכניים של היומיום (אוכל, איך מפעילים מכשיר מסויים וכדומה).
מתוך כל מה שאני מספרת, מה שלי אישית מפריע הוא שאין לי מגע וחיבוק.
דווקא עם אימי דיברתי וניהלנו שיחות עמוקות עד לא מזמן, אבל כבר לא.
חיבוק כבר חודשיים לא קיבלתי.
יש לי תחושה מוזרה בגוף שאני לא יודעת להסביר, אני רק יודעת שחסר לי מגע ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.
יש לכם עצות ורעיונות?, תודה רבה לעונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025