חברה טובה שבחרה לנתק ממני קשר. מה עושים?

אוקיי, אז זה הולך להישמע לכם הזוי וילדותי בטירוף, אבל הנה אני מתחילה..
אני בת 29, נשואה+2+עוד אחד בדרך.
מגיל 12 הייתה לי חברה טובה בצורה שבאמת אין לי איך לתאר. הכרנו בחטיבה והיינו כל היום יחד, ממש כמו אחיות. השפענו אחת על השניה המון, התבגרנו וגדלנו יחד.
תמיד הייתי אסירת תודה שזכיתי לחברה כזאת מדהימה שנמצאת שם תמיד בשבילי, וזה היה הדדי.
חלפו השנים, התחתנתי והיא הייתה כמובן לצידי, הכי שמחה ומפרגנת שיש! שנה וחצי אח"כ גם היא התחתנה, וכמובן שהייתי שם, מפרגנת ומאושרת, ועשיתי הכל כדי שהכל יהיה לה הכי מושלם שיש!
הקשר שלנו בהתחלה המשיך להיות קרוב על אף שכל אחת גרה בקצה אחר של הארץ, והיה נדמה שהכל כשורה.
בשנה האחרונה היא התחילה להיות פחות ופחות זמינה, זה היה נראה לי הכי מובן שיש, אבל היא התחילה ממש לסנן ולהיות קרה, אז הבנתי שיש פה משהו מעבר. לא באמת הבנתי מה עשיתי.. כל פעם שאלתי אם היא נפגעה או משהו והיא אמרה שכן והתחילה להפיל עליי פצצות שאין לי מושג מאיפה היא הביאה אותן.. איך אפשר לפגוע בבן אדם שלא מדבר איתך, לא נפגש ולא מתקשר בשום צורה שהיא? כל פעם משהו לא הגיוני אחר, וכל פעם ניסיתי להבין ולהתנצל שאיכשהו יצא שהיא נפגעה, כי באמת לא התכוונתי.. היא מסננת ואני מתקשרת שוב ושוב. היא שותקת ולא פותחת ואני צריכה לשאוב ממנה מה קרה עכשיו. עכשיו, זה לא שיש לי את כל הזמן שבעולם, אני אמא, בת זוג, סטודנטית לתואר שני, ותאמינו לי שלא משעמם לי בכלל, אבל בכל זאת, מצאתי את הזמן לנסות לסדר הכל איתה, כי זה באמת היה חשוב לי, והיא רק אמרה כל הזמן שהיא לא יכולה לדבר ולא טרחה לחזור אליי אפילו.
הבלגתי.. אמרתי לעצמי שאתן לה זמן.. לפני שלושה חודשים בערך, במהלך אחד הקורסים, מצאתי את עצמי חושבת על הנושא הזה ולא הצלחתי להתרכז.. החלטתי לשלוח לה הודעה שהתגעגעתי ושלא דיברנו הרבה זמן והיא שלחה לי שאנחנו צריכות לדבר דחוף. יצאתי והתקשרתי מיד. היא אמרה שחברות אחרות אמרו לה שדיברתי על בעלה לפני משהו כמו שבוע, ושהיא לא מבינה מה יש לי ולמה התנהגתי בצורה כזאת. היא הוסיפה שהיא מרגישה שכל פעם אני רק עושה לה דווקא ומנסה לפגוע בה כאילו יש לי משהו נגדה ונגד בעלה. אמרתי לה שאין לי מושג על מה היא מדברת. לא דיברתי על בעלה לא מילה ולא חצי מילה. יכול להיות שאותה בחורה הבינה דברים בצורה שגויה.. למה שארצה להזיק לה? היא החברה הכי טובה שלי מזה שנים! היא אמרה שגם היא לא מבינה, הוסיפה עוד קצת עקיצות, עד שקצת התרככה. קבענו להיפגש ולדבר פנים אל פנים כדי לסדר הכל מתוך מסקנה שהקשר הזה חשוב לשתינו ואנחנו לא רוצות שזה יגמר ככה.
באותו הרגע התקשרה אליי חברה אחרת ואמרה לי שהיא הבינה שדיברנו. אמרתי לה שהכל טוב וזהו, אבל היא התעקשה ושאלה "איך הכל טוב? היא עכשיו ממש מלכלכת עלייך בקבוצה שאת לא נמצאת בה", היא אמרה שהיא מוכנה לשלוח לי צילומי מסך, אבל זה ממש לא עניין אותי.. הרגשתי שכל הסיפור הזה ברמת גן ולא מתאים לי להיות חלק מזה. אותה חברה אחרת התעצבנה ואמרה שמרתיח אותה כמה שהיא צבועה, שהיא והחברה שאמרה שדיברתי על בעלה רק מלכלכות עליי, משוות גרסאות בין מה שאני עניתי לה לבין מה שאמרה אותה חברה שלכלכה והוסיפה מילים. הן עסקו בדברים כאלה קטנוניים.. כמו ילדות בנות 12.
שאלתי את אותה חברה אם זה בסדר מצדה שאגיד ששמעתי ממנה על זה (מה שמסתבר, מאוד נפוץ בקרב הבנות האלה, לרכל אחת על השניה כמו ילדות קטנות ומשועממות), והיא הסכימה, כי כאמור, זה מקובל בקבוצת החברות הזאת, אז למה שיכעסו עליה או יגידו לה שזה לא בסדר?
התקשרתי לחברה שאיתה כל הריב והיא לא ענתה.. שלחתי לה הודעה (אחרי שהתקשרה אליי 4 פעמים באותו יום רק בכדי לדבר על אותו הנושא) שאני מרגישה שהשיחה הזאת חוזרת על עצמה, שאמרתי את מה שהיה לי להגיד, ואני לא מעוניינת לדבר על הנושא הזה יותר. היא מצדה ענתה שזה מוכיח שאני שיקרתי ואין לי איך להתמודד עם זה, וכמה שאני מגעילה ודוחה שאני מדברת על בעלה ושהיא מעולם לא דיברה עליי בצורה כזאת. כאן החלטתי לענות לה וכבר ממש התעצבנתי, נכון, זה ילדותי בטירוף, אבל פשוט כבר התעצבנתי.. עניתי לה שאני יודעת הכל.. שהיא מדברת איתי בטוב כאילו היא רוצה לסדר הכל ולא מוכנה לוותר על החברות הזאת, ואז מלכלכת עליי מאחורי הגב. שאם יש לה בעיה איתי, שתבוא ותדבר איתי. שבאמת האמנתי לה שהיא רוצה לתקן.. היא כתבה שהיא עומדת מאחורי המילים שלה ושהיא מתביישת שהיא קראה לי חברה. שהיא רוצה לנתק את הקשר. כתבתי לה שאני בעצמי לא רוצה שום קשר איתה.
מאז עברו שלושה חודשים.
אני מרגישה קצת דפוקה שנסחפתי לכל זה.. אם הייתי נפגשת איתה, היינו פותרות הכל וזהו.. וגם אם הקשר לא היה חוזר להיות כשהיה, והיה מתנתק בטבעיות, לפחות זה לא היה בכזה פיצוץ.. אני חושבת על זה כל יום.. אין לי שמץ איך לפתור את זה.. שלחתי לה הודעה שאני מבינה שהגבתי בקיצוניות ושאני מצטערת, אבל היא לא הגיבה.. מאז קראו כמה אירועים במשפחה שלה, אז שלחתי גם מזל טוב ולא קיבלתי שום תשובה.. אני מוצאת ששום דבר לא מועיל כדי לפתור את כל הדבר הזה.. בעלי אומר לי להרפות.. שחברה אמרתי לא הייתה מתנהגת ככה, בייחוד לא אחרי כל מה שעברנו יחד.. שחברה אמתית לא הייתה מאמינה לכל שטות שהייתה שומעת עליי, ושבגדול, היא ילדותית בטירוף ובמילא בשנה האחרונה רק עשתה לי רע, אז על מה יש לי להילחם?
שעליי להרפות ולנסות לא לחשוב על זה.. אבל זה מציק לי בראש!! אולי זה ההורמונים של ההריון שגורמים לי להרגיש אכולה מבפנים? מה עושים? אני רוצה שזה יסתדר, אבל אין לי שמץ איך.. ניסיתי אפילו לדבר עם בעלה ולהתנצל על דברים שאשכרה לא אמרתי והוא ענה בגדול שהוא לא סולח ולא ממש אכפת לו מהעניין..
אני משתגעת מזה כמו ילדה קטנה.. מרגישה שזרקו אותי לפחות 15 שנה אחורה.. שאני שוב ילדה קטנה שרבה עם החברות ומרגישה (בצורה הכי לא פורפורציונלית) שחרב עליה עולמה. מה אני עושה מפה?
יש דרך לסדר את זה?