השתחררתי מהצבא ואני מחכה שיגמרו דיונים לגביי ולהיכנס לכלא על נושא שאני לא אספר גם לחבר הכי טוב שלי. היחידים שיודעים הם ההורים.
כבר חודשיים שאני בבית, נגמר לי מה לעשןת ממזמן, ואני מרגיש את הדכאון מתחיל לחלחל.
מבחינת הדיונים... כל פעם עוד דיון..כל פעם אומרים שעוד שבועיים יגמר. חברים כבר כמעט אין, התנתקתי מכמעט כולם בזמן הצבא, אני לא רוצה אפילו לנסות להכיר חדשים כי אני הולך להיעלם לחודשיים שאני אהיה בכלא. עבודה גם אין מאותה סיבה ואחותי וסבתא ומי לא מנסים לשכנע אותי שיעזרו לי למצוא עבודה...לא יודע כבר מה להגיד להם. החיים שלי תקועים. ככל שעובר הזמן אני מרגיש שאפילו שאני בןאדם שנותן הזדמנות עשירית לכל אחד ויוצא פרייאר בשביל אחרים ומנסה להמשיך להאמין שאפשר לשנות תעולם, לא נותנים לי אפילו הזדמנות שנייה על הטעות שעשיתי, ואין לי מה לעשות עם זה, אז האמון בעולם פוחת מיום ליום.
בזמן הצבא הייתי בדכאון מאובחן והסיבה לכך היא שהיה לי מאוד קשה עם ההגיון הדפוק שם, ובנוסף הביטחון עצמי שלי היה ברצפה ואני מאמין שהבנתם תתמונה, אבל השלמתי 3 שנים רעות ותרמתי עם הגדלות ראש איפה שזה באמת היה חשוב ולא הייתי בעייתי, למעשה לא הייתי בעייתי אף פעם בשום מקום.
תכלס הייתי יכול להמשיך לכתוב פה עוד כלכך הרבה אבל אני בספק שמישהו יקרא משהו כלכך ארוך ואני בספק שמישהו בכלל יוכל לעזור..אני רק אוסיף שכל למדתי בתקופה הזאת דברים, השקעתי בתחביבי וכאלה...אבל בשבועות האחרונים אני פשוט נהיה דכאוני ולא בא לי כבר לצאת מהמיטה.
אה גם שחכתי לכתוב, שהכלא זה לא מה שמפריע, מפריע שהחיים תקועים ואין משמעות ולמי שיש השפעה על זה ממש לא מדגדג תביצה שזה המצב.כשסיפרנו להם שם בדיונים, בקושי מצמצו.
אני יודע שזה יעבור. אבל עד שהגעתי לסוף של התקיעה של ה3 שנים....עכשיו אני מחכה שוב.. והנפש שלי כבר כלכך שבורה...שכוסאמא של העולם העיוור והרשע הזה...למה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות