אני סובלת מדיכאון עמוק במשך שנתיים. עברתי הכול מפגיעה עצמית, ניסיון התאבדות, ימים שלמים של לא לצאת מהמיטה או מהחדר, הייתי אצל אינספור פסיכיאטרים ופסיכולוגים שכולם אבחנו אותי כסובלת מדיכאון וחרדה.
ובכל זאת , היחס שאני מקבלת מההורים שלי בנושא מזעזע. הם טוענים שאני עצלנית, מפונקת, שאני מעמידה פנים כדי להתחמק מאחראיות.
הם כבר העיפו אותי מהבית פעמיים, הכריחו אותי לישון אצל בת דודה שלי במשך כמה שבועות כל פעם . כעיקרון שניהם אנשים סופר הישגיים. מבחינתם בשלב הזה כבר הייתי צריכה להיות באוניברסיטה באמצע התואר. אף פעם לא שמעתי מהם משהו כמו 'זה בסדר שאת מרגישה ככה. זה לא אשמתך."
הלוואי שהייתי יכולה לשים פס על שניהם אבל הם ההורים שלי וכן אכפת לי מה הם חושבים. ההערות שלהם וחוסר ההבנה שלהם גורמת לי לשנוא את עצמי עוד יותר. יש טעם לדבר איתם ולנסות להסביר להם או שאין ברירה מלבד להתעלם מהם ומהיחס המגעיל שלהם כלפיי ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025