הכרתי אנשים רעים אבל בגבר כזה רע לא נתקלתי מעולם. מאיפה מגיע כל הרוע הזה?

זאת לא פעם ראשונה שאני כותבת את הסיפור כאן, אני זקוקה לפריקה וגם לעצות טובות נוספות.
לפני כשנה הייתי במערכת יחסים של שנתיים עם בחור שמבוגר ממני ב6 שנים.
טסנו ביחד לחו"ל וחיפשנו דירה להשכרה. עברנו הרבה ביחד.
הקשר היה נראה לי מאוד רציני, הוא כל הזמן דיבר על זה שהוא רוצה רק משהו רציני ועשה לי המון שטיפת מוח בנושא, זה חלחל והאמנתי שהוא יהיה בעלי לעתיד.
גם מאוד רציתי בזה.
היו לי נורות אדומות.
בתחילת הקשר טען שאני לא רצינית מספיק וניסה לחתוך ממני בצורה לא יפה בפארק, אבל הייתי טיפשה וקטנה וניסיתי לשכנע אותו להמשיך.
כנראה שהוא החליט שנוח לו איתי והמשיך את הקשר.
בחו"ל כשרבנו הוא הציע להיפרד בצורה מאוד נונשלנטית ומאוד רגועה, כאילו זה לא באמת משנה לו.
כשהיינו במסעדה והיינו לקראת מעבר לדירה שכורה סיפרתי לחברים שלו שהיינו מאוד קרובים שאנחנו מתכננים מעבר וגם חתונה, אחרי שהם הלכו הוא התעצבן ולא אהב למה דיברתי על חתונה איתם.
הייתי מפגרת ולמרות כל זה האמנתי בתוך תוכי שהוא הכי רציני איתי כי זה מה שהוא אמר תמיד, כל הזמן.
כשהייתי במערכת יחסים איתו הוא היה גורם לי לתחושות לא נעימות, הוא היה דוחק אותי לקיר מה שנקרא, גורם לי לעשות מה שהוא רוצה ומה שטוב לו, הרבה מניפולציות שלקח לי המון זמן להבין אותן.
הבנתי את הכול רק אחרי הפרידה. בזוגיות עצמה הייתי עיוורת.
במהלך הקשר הוא הדביק אותי במחלת מין שהרופאת נשים אמרה שאין מה להאשים כי יכול להיות שהוא נדבק ממנה גם לפני מספר שנים.
עברתי 3 ניתוחים בהרדמה מלאה, בכל פעם שהמחלה עברה היא הייתה חוזרת.
עד היום נשארה לי צלקת מכאיבה ואני צריכה לעשות זריקות כואבות.
המון כאב, ייסורים וכסף שנשפכו, המון עוגמת נפש ואני עד היום חושדת שהוא בגד בי.
הוא נפרד ממני בצורה הכי מגעילה שיש- בסמסים בטלפון תוך כדי יום עבודה.
רציתי למות, רעדו לי הידיים, לא יכולתי לתפקד.
הוא עזב אותי בערך שבוע וחצי אחרי הניתוח השלישי כשאני כולי מסכנה וכאובה, עשה לי טובה כשביקשתי ממנו לקנות לי תרופות, היה מעצבן אותי למרות שהייתי בתקופה רגישה והיה רב איתי כל הזמן.
הפרידה קרתה בגלל שהמשפחה שלי עלתה עליו והבנו כולנו שהוא סתם נצלן.
אחת הנורות היו שהוא חיפש דירות כמה שיותר רחוקות מהמשפחה שלי (והמשפחה שלי מאוד אהבה אותו והתייחסה אליו יפה).
אחר כך הבנתי שהוא פשוט לא רצה שמהשפחה תהיה קרובה מספיק ותשמע את כל הריבים ואת איך שהוא מתעלל נפשית.
כשהוא שמע שאמא שלי רוצה לעזור לנו והיא רוצה לקנות לנו כל חודש אוכל היה נראה שהוא נדלק על זה ממש והתחיל לבקש עוד דברים (התקשר אליי יום אחד וביקש ממני שאשלם כבלים בזמן שאני סטודנטית ענייה והוא מהנדס עם עבודה מסודרת).
הוא אמר מול המשפחה שלי שאין לו כסף למיטה לדירה השכורה ורצה לקחת את המיטה השבורה מהבית של סבתא שלי ורמז שהמשפחה שלי תקנה לנו מיטה (למרות שהמשפחה שלו יותר אמידה משלי והרבה יותר מסודרת).
כולנו הבנו שיש לנו עסק עם נצלן ונוכל.
יום אחרי הפרידה חברה ראתה אותו יושב כבר בok cupid ומחפש חברה חדשה.
הרבה מעבר לפן הכספי הבנאדם פשוט ניצל את הלב שלי, את הלב הגדול שיש לי או לפחות היה לי.
מה לא עשיתי בשבילו? כשהיה לו רע, כשהיה לו כואב, כשהוא היה חולה, אני הייתי הראשונה להגיע עם משהו טעים, לעודד, להיות שם, להקשיב.
הייתי חברה אמיתית והתפשרתי הרבה בשבילו (אחרי שנה וחצי גיליתי שהמשפחה לא יציבה, האמא לדעתי חולת נפש וגם האחות ומרוב אהבה הייתי עיוורת ונשארתי וניסיתי להסתדר עם המשפחה. היו מתייחסים אליי לא יפה באירועים משפחתיים, מביישים אותי, ובעצמם צועקים ורבים כל הזמן מולי).
היום אני בטוחה שגם לו יש הפרעה נפשית.
הוא לא עשה שום מאמץ מצידו, הוא לא עזר לי הרבה, וגם כשעזר עשה טובה (כשהייתי מבקשת ממנו עזרה בלימודים היינו יושבים קצת באוניברסיטה ואחרי שעה היה לו נמאס אז הוא היה מתעצבן, אומר שהוא עייף ורוצה ללכת).
כשהיינו קרובים לפרידה ממש בסוף באתי אליו ובכיתי המון והבנאדם היה חסר תגובה, עיניים כבויות. הרגשתי שאני לבד במערכת יחסים הזאת, שהפרידה כבר נעשתה.
פשוט לא היה לו אכפת.

עברה שנה והמצב שלי יותר טוב כי אני לומדת ומאוד עסוקה, אבל כשאני חושבת על זוגיות חדשה מאוד כואב לי.
יש לפעמים חלומות וסיוטים עליו, במחשבות על זוגיות חדשה כשאני רק מדמיינת את עצמי מתנשקת עם מישהו או מתחילה איתו איזשהו קשר ישר עולות בי דמעות כי אני מרגישה שאני בוגדת בו (אני יודעת שזה נשמע מוזר). כל כך אהבתי אותו והייתי כל כך רגילה אליו שאני לא יודעת אם אני מסוגלת להכיר מישהו חדש.
איך בכלל סומכים על מישהו חדש? אין לי דרך לדעת אם זה יגמר טוב איתו.

יש לו חברה חדשה, כנראה הכיר באינטרנט בערך חודש אחרי שנפרדנו והם כבר טסו לחו"ל ביחד ועברו לגור ביחד.
כל הדברים שאני רציתי ולחצתי עליהם הוא עשה איתה בכזאת קלות.
המחשבה שהוא גר עם מישהי אחרת, ישן איתה באותה המיטה, והיא זו שזוכה לנשיקה וחיבוק לילה טוב אמיתי (נגיד)? משגעת אותי.
ואני יודעת שאין לי סיבה.
אמא שלי אומרת לי שאני צריכה להגיד תודה כל יום, ושהיא סתם מבוגרת והוא מנצל את הכסף שלה כי ביכולתה לשלם על חו"ל ועל הדירה, היא מסדרת אותו, מנקה ומבשלת לו ולכן הולך לו איתה בכזו קלות כי הוא גבר שחיפש מלכתחילה מישהי כזו שתעשה בשבילו ותדאג לו. הוא לא מחפש אישה אמיתית לחיים במטרה לאהוב.
בהתחלה ישר אחרי הפרידה לא כל כך חשבתי מה אני עושה והייתי שולחת לבחורות שהוא הוסיף לפייסבוק אזהרה לגביו.
זה עיצבן אותו והוא חסם אותי כדי שלא אמשיך להפריע לו.
בהתחלה מאוד רציתי ליצור קשר עם החברה החדשה שלו ולספר לה את האמת עליו, אבל קלטתי שהיא חסמה אותי בפייסבוק (סיפר לה סיפור ממש טוב בטח שאני מנסה לחבל לו בזוגיות).
וחוץ מזה, יש לי הרגשה כזו שהיא יודעת טוב מאוד על איזה גבר היא נפלה, זה פשוט לא מפריע לה כי היא נראית אחת כמוהו, ומאוד נואשת, היא נראית כאילו כל העיר שלי עברה עליה וכבר לא נשאר לה עם מי לצאת ולכן לקחה אותו כברירת מחדל.

אבל עדיין, מאוד כואב לי כי במשך שנתיים חשבתי שהוא בנאדם X ופתאום גיליתי Y.
היכולת שלי להאמין באנשים שואפת ל-0.
אני יודעת שיש גברים טובים שעוד לא הכרתי, אני לא רוצה להעניק תחושה לאף בחור שהוא צריך לאכול דברים רעים בגלל שנפגעתי בעבר מבחור אחר.
אבל המערכת יחסים הזו גרמה לי לעבור כזו טלטלה ענקית ברמה שהייתי אצל פסיכולוג וגם זה לא עזר.
אני לא יודעת למה עשיתי את זה אבל יצרתי קשר עם בחורה שהוא יצא איתה פעם דרך הפייסבוק והיא אמרה לי משהו בסגנון של 'אני לא יודעת מה קרה ביניכם אבל אני בטוחה שהוא יצא מניאק בפרידה', סיפרה שיצאנו אמנם חצי שנה אבל היא עברה טלטלה לא קטנה בגללו, ואמרה לי שהיא החליטה על פרידה כי היא הרגישה משהו מאוד מניפולטיבי ממנו והחליטה שזה לא מתאים לה.
נכון שהיא בערך בגילו אבל הרגשתי טיפשה עם זה שלא הצלחתי לראות את זה בעצמי ולחתוך את זה בזמן ולא לבזבז עליו שנתיים מהחיים שלי.

לא רק אני עברתי טלטלה אלא גם כל המשפחה שלי.
כואב לי שאמא שלי, האישה הנהדרת הזו, הייתה צריכה להכניס לבית החם שלה כזה נבלה.
היא אירחה אותו, פתחה לו שולחן כמו למלך, היו לה שיחות רבות איתו.
אני מפחדת מהרגע שתהיה לי זוגיות וארגיש לא בנוח להכניס לכאן גבר חדש, כי כל כך לא בא לי שגם היא תיפגע.

הכרתי אנשים רעים ואני עוד אכיר אבל בכזה גבר רע לא נתקלתי מעולם ואני מאחלת לעצמי שלא אתקל.
מאיפה כל הרוע הזה?
אני נמצאת בתקופה ככ עמוסה בלימודים שגם אם הייתי רוצה להכיר אין לי זמן.
אולי בעוד שנתיים כשאני אתפנה קצת.
מה גם שאני לומדת מקצוע שיש בו רק בנות בד"כ.

אני אשמח לעידוד, אתם תמיד יודעים מה לומר.