אמא שלי אומרת שאני חייבת לקחת ריטלין ואם לא ישחררו אותי מהצבא על חוסר התאמה

התגייסתי לפני שנה לצבא. עשיתי טירונות וקורס, שיבצו אותי בבסיס ולא הייתי מרוצה מהשיבוץ שלי. היה לי מאוד קשה מבחינה מקצועית וחברתית, בעיקר מקצועית. לקח לי הרבה זמן לעבור הסמכות, נכשלתי כמעט בכל מבחן.
אחרי ארבעה חודשים העבירו אותי לבסיס אחר שנחשב די טוב, ואני נמצאת שם בשלישות.
אבל לא טוב לי בכלל בצבא, באמת שלא טוב לי ואני לא ילדה מפונקת. אני עושה את התפקיד שלי אבל בלי חשק, לא כי אני רוצה אלא כי אני חייבת. אני מרגישה ממש כלואה.
אתמול הייתה לי שיחה עם המפקדת שלי, היא אמרה לי שהיא ממש מאוכזבת ממני והיא חשבה שאפשר לסמוך עליי. רציתי כל השיחה לבכות, התאפקתי לשמור את מה שיש לי בפנים. שיקרתי לה שהכל בסדר, כי בסך הכל יש לי את התנאים שרציתי. אני בקושי סוגרת שבתות, אין לי הרבה תורנויות אז כביכול אין לי על מה להתלונן.
ביום ראשון הייתה לי התפרצות זעם, משהו שנחשב כהתנהגות אלימה. אבל באותו רגע, הייתי לגמרי במצוקה. אני לא נוטה להתפרצויות כאלה, שלא תחשבו שאני כזאת. זה היה לגמרי חד פעמי.
אני עושה הרבה טעויות ואני מרגישה ממש חסרת בטחון. כל יום שאני שם אני בוכה.
אמא שלי ואחותי אומרות לי שאני סתם עושה סיפור מכל דבר, אבל באמת שקשה לי.
אני לא בנויה לעמוד בלחץ ואני לא בנויה לעשות דברים טכניים. ואין שום קשר לכך שאני חכמה וזה אמור לבוא לי בקלות.

טוב, אחרי כל החפירה הזו, החלק הבאמת חשוב.
היום בבוקר אמא אמרה לי שהיא רוצה שאני אקח ריטלין. "רק כדי לנסות."
אמרתי לה שאני לא מוכנה. התווכחנו על זה.
אני מפחדת שבסוף היא תכריח אותי לקחת. אני ממש נגד.
אני אוהבת את עצמי כמו שאני, עם כל חוסר הסדר שלי והמחשבות המפוזרות, אני לא רוצה לשנות את זה.
היא אמרה לי שאם אני לא אקח ריטלין אני לא אצליח בחיים, ושאני צריכה להתחיל להתאים את עצמי למערכת ואם ישחררו אותי מהצבא על אי התאמה אף עבודה לא תקבל אותי. אני מרגישה שאין לי למי לפנות. היא אמרה שזה לטובתי, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לקחת ריטלין. אני מפחדת מהתופעות לוואי.
היא גם התחילה להשוות אותי לאנשים אחרים, למרות שכל פעם מחדש אני מבקשת ממנה לא לעשות את זה.
אני כן רוצה להיות יותר מסודרת, אבל לא בשביל הצבא, אלא בשבילי. מחשבות מפוזרות לא מפריעות לי, אני מתכוונת לסדר חיצוני.
וזה באמת נכון שאם אני לא אקח ריטלין אני לא אצליח בחיים?
אני משקיעה המון במה שאני אוהבת, בעיקר בכתיבה (כותבת ספר שאני מתכוונת לפרסם עד גיל עשרים ואחת) ובציור. יש לי חוש הומור, ואני מאוד סקרנית ותמיד מחפשת לדעת עוד, אבל בגלל שקשה לי להכין טבלאות ולעשות רשימות אני מרגישה שאני לא מספיק טובה וכל הבטחון שלי בעצמי יורד.
מאז ומתמיד הייתי שונה, אף פעם לא ניסיתי להתאים את עצמי יותר מדי למערכות. בבית ספר הסתדרתי, כי תמיד יכולתי לכתוב ולצייר בשיעור (המורות פשוט לא ידעו), נכשלתי במתמטיקה כי לא שמתי לב לפרטים הקטנים, אבל היה לי בסדר.
ועכשיו אני מרגישה כל כך דפוקה כי אני לא נורמלית כמו כולם, כי אני קצת מוזרה כזו.
טוב, חזרה לנושא המקורי-אם אני לא אקח ריטלין אני אדפוק לעצמי את החיים?