אני רוצה לערוך מסיבה בבית ליום ההולדת שלי אבל מתביישת בו! מה לעשות?

שלום לכולם,
(לפני שאתם מתחילים לקרוא, אני מבקשת שתנסו לא לשפוט ולהבין את המצב...):

בחודש הבא אהיה בת 13.
בשנה שעברה חגגתי עם החברות הטובות שלי. בבית. כלומר, עשו לי עיצוב בלונים (למי שלא יודע, פשוט משלמים לחברה שמעצבת בלונים בצורות, אפשר גם לבד לעשות כזה), כיבוד, ואחר כך הלכנו למסעדה.
היה נהדר.

לא התביישתי בפניהן כי הן הכירו אותי שנים! מכיתה א' ועד ו' היינו חברות טובות.

אבל אז... כולנו התפזרנו לחטיבות בערים שונות, הקשר נותק..

יש לי חברים חדשים עכשיו, ואף אחת מהחברות מהעבר לא לצדי.

הרבה כבר רוצים לבוא אליי (אף פעם לא היו אצלי בבית), רוצים לחגוג איתי ולשמוח איתי. והתחושה הזו פשוט עילאית מבחינתי.

אבל, יש בעיה...

הבית שלי בלי רהיטים כמעט.

יש פינת אוכל, די יפה, וגם ספה יקרה בסלון, ועד היום הולדת שלי תהיה גם פלזמה בסלון (לא הייתה אף פעם).

אבל הוא די גדול, ובגלל זה אי תכולת הרהיטים מורגשת. אין גם תמונות משפחתיות, האווירה בבית מאוד קרה, מנוכרת.

אבא שלי החליט לפני חודשיים לעשות שיפוץ, והוא הפסיק אותו באמצע ... (הפועל התרשל) אז יש קירות לא צבועים וזה ממש מורגש.

אני באמת משתדלת כמה שפחות להתלונן, כי לכל אחד יש חדר פרטי משלו, לכל אחד יש פלזמה שם ומיטה זוגית ובאמת שחוץ מהכניסה של הבית הכל נראה די בסדר...

אבל, זה בית קצת בסגנון הייטקיסטי, הכל לבן, במבט ראשון אי אפשר לדעת שמשפחה גרה בו. לכל החברות שלי גם יש הורים די חמים, ואבא שלי? אני ביחסים לא טובים איתו כבר הרבה זמן.
עם אמא שלי המצב דומה.

אחותי הקטנה תפריע לנו, תציק, תקלל אותי מולם ותדבר מגעיל. ולא בא לי להתחיל להתעמת איתה מולם (כבר 20 ילדים מכל השכבה רוצים לבוא).

אני לא יכולה להרשות לעצמי לחגוג במועדון או משהו, וגם לא בא לי במיוחד לחגוג במקומות כאלה כי אני אוהבת דברים אינטימיים ולא זועקים אווירת "מסיבה!".

אני יודעת שאני נשמעת כל כך אנוכית, כי יש כאלה שאפילו בית אין להם, יש כאלה שאפילו על לחמם צריכים להילחם.

אבל... קשה לי עם זה! בשכבה שלנו מרכלים על כל שטות קטנה, לא בא לי להרגיש לא בנוח, וגם לא בא לי שישאלו "למה הבית שלך כל כך ריק?", וכל מיני שאלות בסגנון.

מה אפשר לעשות??

תודה מראש על כל העצות! >3