למרות האהבה בן הזוג שלי מזניח אותי, חוששת שלא אוכל להמשיך ככה לאורך זמן, מה לעשות?

סומכת על חכמת ההמונים כאן שתעזור לי.. אשתדל לא להאריך.
בערך שנה וחודשיים יוצאת עם בן זוג שאני מאוד אוהבת ושגם הוא מרעיף עליי אהבה, כרגע הוא לא עובד כי הוא סטודנט ואני עובדת במשרה מלאה אחרי שסיימתי תואר ראשון. אשתדל לא לפרט אבל הוא טייל עם חבר בדרום אמריקה 3 חודשים בזמן שחיכיתי לו בבית (הוא טוען שהוא היה נאמן ואני מאמינה לו, זו לא השאלה) והיה לנו משבר גדול אחרי החזרה שלו כי אני לא פרגנתי מספיק והייתי בתקופה קשה משל עצמי (סיום תואר + עבודה תובענית + היו לו חברויות קצת יותר מדי קרובות עם בחורות שהם טיילו איתן). אחרי המשבר עברנו לגור ביחד מתוך רצון הדדי ואחרי תחושה שפתרנו את זה ופתחנו דף חדש אחרי חצי שנה ממש מוצלחת ביחד.
לפני שלושה חודשים עברנו לעיר אחרת (שאני ממש, אבל ממש לא אוהבת) כי הוא התחיל ללמוד. הכל היה יכול להיות טוב ויפה למרות הכל חוץ מזה שאני פשוט מרגישה מוזנחת. הוא לרוב לומד באוניברסיטה וגם בבית הוא יושב ולומד או מדבר עם חברים מהלימודים בטלפון על הלימודים ונושאים אחרים, כשאני נוסעת להורים שלי בסופי שבוע הוא אף פעם לא מצטרף וכך נוצר מצב שבימי חול אנחנו כמעט לא יוצאים (יצאנו סה"כ 5 פעמים מאז שעברנו, חוץ מקניות ודברים כאלה) או מבלים ביחד אפילו בסלון מול סרט (הטלוויזיה מפריעה לו ללמוד אז אני רואה תכניות בלפטופ בחדר שינה) ובסופי שבוע אנחנו בנפרד. להורים שלי מאוד מפריע שהוא לא מגיע לסופי שבוע, כי בזמן שגרתי בבית הוא היה ממש בן בית אצלם והם מאוד אוהבים אותו, ולו אין ממש קשר רציף עם ההורים שלו (שגרים באותה עיר שאנחנו גרים בה עכשיו) אז הם בסדר איתי אבל אין אהבה גדולה.
חשוב לציין שאחרי תקופה קצרה של דיכאון מהמעבר לקחתי את עצמי בידיים מבחינה בריאותית, נרשמתי לחדר כושר, רואים שיפור, משתדלת לטפח את עצמי כמה שיותר (לא שזה ממש משנה לו) ובכללי משתפרת. הוא די מזניח את עצמו, עלה במשקל מתחילת הלימודים למרות שאני תמיד מכינה אוכל בריא (כשהוא מגיע הביתה הוא פשוט אוכל מלא שטויות) אבל אני עדיין אוהבת אותו.
חוץ מזה, בשיחות "יחסינו לאן" שאנחנו לפעמים עורכים עולה שהוא לא סגור על עתידו (כן, גם איתי, למרות שהוא אומר שהוא אוהב אותי יותר מאשר אני אותו - בחצי השנה הראשונה זה היה נכון) ושהוא לא יודע אם נתחתן. בסופו של דבר אין לי כח לבזבז את הזמן על משהו שלא יוביל לחתונה (ולא בגלל הרצון ב"שמלה לבנה"..) ואני לפעמים חוששת שהוא ימרח אותי ואני כל כך אוהבת אותו שלא אוכל לעזוב.
בקיצור, אני נמצאת בפרשת דרכים שאני לא יודעת מה לעשות. אם אחליט לעזוב אותו, אצטרך לעזוב מקום עבודה, עיר, דירה ולמצוא את עצמי מחדש, שלא נדבר על שברון הלב. אם לא, אני חוששת שאמצא את עצמי בהתמוטטות כזו כל תקופה, ואני מפחדת להתקדם בקשר כזה...
מה לעשות?