היי כולם, הכרתי בחורה בת 27 ולאחר 4 חודשים והצעתי לה נישואים, למה כ"כ מהר? רצון גדול להתקדם הלאה בחיים לתא משפחתי משלי. היא הסכימה וסך הכל בחורה טובה משפחה טובה, נמשך אליה וכיף לנו ביחד. היו לי בעבר אהבות גדולות יותר אבל פה אני מרגיש משהו יציב בטוח.
היא יותר שמרנית ממני באופי, הייתה מאוד מופתעת מהצעת הנישואים ואמרה לי שהיא חשבה קודם ההורים ידברו ויכירו ביניהם לראות שהכל בסדר ואז מציעים. אני הלכתי על כל הקופה ונראה שהיא לא עפה על זה אבל התרגשה שמחה וזרמה.
מה שמציק לי בשבועות האחרונים זה עם כל הלחץ של ההכנות לחתונה מרגיש לי שהיא לא איתי, שלפעמים היא עושה לי טובה שיוצאת איתי, שהיא רואה גבר חמוד ומחמיאה לו ליידי, שפעם הייתה לה פליטת פה בארוחה משפחתית ואחד מהם שאל אותה "בלי משחקים, נכון היית מוותרת עליו בשביל דוגמן כמו יהודה לוי?" והיא לא רצתה להיראות צבועה ואמרה שכן.
מרגיש לי שכשאתה מתחתן עם מישהי אתה צריך להיות שלם עם זה 120% בלי ספקות והיא לא שם, אני כן. אני כאילו מושך אותה איתי. היא אף פעם לא אמרה לי "אני אוהבת אותך" אני אמרתי רק פעם או פעמיים ולא מנסה להוציא את זה ממנה בכוח. מרגיש לי שאני רוצה להתקדם הלאה בחיים וסוחב אותה איתי.
לפעמים אני מנסה לשאול אותה שאלות קטנות כמו "כיף לך איתי?" או "אנחנו אוהבים ומאושרים ביחד?" היא מחייכת מאוזן לאוזן ואומרת כן עם ביטחון, אבל האם זה מספיק...
פרט חשוב נוסף, היא בתולה. ואף פעם לא ישנו יחד, היא קצת מסורתית (בקטנה) ואני יותר בכיוון החילוני אך שומר על מסורת מסוימת וזה לא הבעיה.
יש כבר תאריך לחתונה, יש חיבור מצוין בין המשפחות, יש הכל חוץ מהדבר הכי חשוב, האם לפוצץ את כל הבועה? האם זה דיל ברייקר? האם לתת עוד זמן? (עברו חודשיים מאז הצעת הנישואים).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות