אל תגידו לי בגלל שאת ילדה את לא יכולה להרגיש ככה וככה.
בתור אחת שעמדה עם סכין באמבטיה בגיל 11 אני מניחה שבאמת משהו לא בסדר איתי. לא עשיתי אז כלום, התחרטתי מהר מאוד על מה שהתכוונתי לעשות. אבל בערך אז החלה התקופה הראשונה של הדיכאון שלי שנמשך חודשיים. הוא עבר אבל חזר שנית כשהייתי בת 12 ואחר כך חזר לגור אצלי להרבה זמן בגיל 13 וגם ב14 הוא לא ריחם. אבל כל זה היה קל יחסית כי עכשיו אני מבינה שזה החמיר בכל כך הרבה עד שאני לא יכולה להתמודד עם עצמי. בגלל דבר שנקרא פגיעה עצמית. לא פגעתי בעצמי ואני גם נחושה לא לעשות את זה אבל פשוט כאלו נתקע לי חלק במוח שלא מפסיק לחשוב על האופציה בתור פתרון חלקי לכל העניין למרות שאני רק משתכנעת יותר שזה יהרוס את שאריות השפיות שנותרות לי. יש לי גם חרדות ואת כל זה אני נאלצתי לגלות בעצמי בלי לספר לאף אחד מלבד מידי פעם לחברים היותר רחוקים שלי שלא יכולים לראות אותי ביום יום. אני לא יכולה להפסיק להרגיש רגשות זוועתיים. אני כאלו טובעת באמבטיה של אשמה, עצבים, כאב, עצב ודכדוך. לאמבטיה הזאת אין קצה ולנסות לשחות כלפי מעלה משאירים אותי רק באותו מצב. ניסיתי לעזור לעצמי ארבע שנים. מידי פעם זה עבר והשתכנעתי שאני עושה עבודה מצוינת לבד, החברה שלי בכלל טענה שאין לי דיכאון ושלהרגיש עצב מידי פעם זה כלום. היא לא האמינה לשום צרה שאי פעם סיפרתי לה גם אם הסברתי לה ואמרתי את האמת. המשפחה שלי לא אופציה כי אין כסף ובכלל יש להם מלא בעיות משלהם. אני צריכה לעזור לאנשים ורק רע לי ורע לי יותר. אני הבן האדם היחיד שאני מכירה שהוא אופטימי במצב הזה. אני בטוחה שאני צריכה לשרוד לפחות למען יום אחד של אושר שאני בטוחה שיהיה. אני בן אדם חזק אבל בחיים שלי לא הרגשתי כל כך קרובה לשיברון אני מפחדת מהצורה בה השיברון יכול לבוא לידי ביטוי כי כפי שכבר אמרתי על המחשבות שלי. אני התחיל לעבוד עוד מעט זה הולך בוודאות לפסיכולוגית. פשוט אם יש לכם עוד טיפים אני אשמח ובבקשה אל תגידו לי שטויות מהסגנון שזה לא דיכאון ואין לי סיבות. כי אם אני אתחיל לדבר על הסיבות שלי אתם תבינו ואני לא רוצה שתבינו, לא רוצה שאנשים יבינו כדי שלא יפגעו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות