איך בונים את החיים לאחר כל מה שעברתי?

האם מישהו כאן מוכן להסביר לי איך יוצאים מהטירוף הזה?
אני הולך לכתוב פה ארוך, אז שייקרא את זה בבקשה רק מי שרציני ובאמת מעוניין לעזור, ואני באמת מעדיף שכמה שיותר אנשים יכתבו עצות, ועדיף כמה שיותר מבוגרים ועם ניסיון, כי באמת אני חושב שאני מתחיל לאבד את זה.
אוקיי, אז אני שוב אספר פה את סיפורי -
(אין לי כוח להזכר בכל זה) -
נולדתי חילוני, אבא שלי חזר בתשובה כשהייתי קטן, ואני הייתי מורד בדת, אך בשמירת השבת לא יכלתי למרוד שכן הבית כבר היה שומר שבת. אחרי גיל 13 , התחלתי להתחזק בדת, לשמוע שיעורי תורה. ראיתי דברים באינטרנט של הדת ונכנסתי לרעיון די מהר. (אני לא כ"כ זוכר, אבל כנראה שחוויתי את משבר גיל ההתבגרות, וכנראה שדי סבלתי).
אז הלכתי לשיעורי תורה, התחברתי לדת, ויום בהיר אחד הודעתי, שאני לבית הספר החילוני - לא מגיע - עד שאעבור לבי"ס דתי. באמת אבא שלי עזר לי ונכנסתי לבית ספר דתי, והתחלתי ללכת עם כיפה בצורה יומיומית. אני די מהר הבנתי שהרמה הערסית של הילדים שם לא מתאימה לי ולכן ביקשתי לעבור לישיבה, וההורים שלי עשו בירורים, ומצאו ישיבה לחוזרים בתשובה, נכנסתי לשם, ולמדתי מאוד חזק. הייתי ממש רציני, לא הייתי אני. את כל מה שעברתי מאז עד שנכנסתי לישיבה של חרדים מלידה - לא אכתוב פה. אני רק יכול לומר שבמובנים של אז - זה לקח מלא זמן. במובנים של היום - זה עבר כהרף עין , תקופת זמן של שנה וחצי בערך. אז קיבלו אותי לישיבה של חרדים מלידה, ממש טובה, בדרך לא דרך רק בגלל העקשנות שלי וזה שלא התייאשתי , למרות אינסוף הסירובים והלגלוגים שקבלתי במקומות אחרים על כך שאני בעל תשובה וכו'.
אז הכל טוב ויפה, אני נכנס לישיבה, מדהים כמה הרמה הייתה שונה, והאופי, והתרבות והמנטליות. אני יכול להגיד שמי שאני היום זה הסגנון של החברה שהייתה שם. האישיות שלי התעצבה שם.
אני בעיקר למדתי שם. שעות על גבי שעות. הייתי 'מתמיד'. דווקא בגיל שבעולם החרדי אין לבחורים כוח לשבת וללמוד , (גילאי 14-17), והם יותר משתובבים, דווקא אני ישבתי ולמדתי ברצינות, משום שאני עזבתי עולם וחזרתי בתשובה ומסרתי את הנפש.
אה כן ושכחתי לציין ששיניתי את השם שלי.
אז כן , נחשפתי לעולם מדהים, מופלא כמה העולם החרדי שונה מהעולם החילוני. האם היו לי שם קשיים ? לא יודע, לא זוכר שהיה לי קשה שם.. אני חושב שהייתי שיכור מההצלחה הלא רגילה - שהצלחתי להכנס לשם, ולא איבדתי את זה, ובמשך כל השנה וחצי שהייתי שם למדתי ולמדתי וסיימתי מסכתות, אז אני לא זוכר שהיה לי קשה שם. שתי דברים היו מוזרים בכל זאת - האחד, הבעייה שלי עם הבית של ההורים. כבר שנתיים לפני זה, מאז גיל 14 וחצי , הייתה לי את הבעיה הזאת. בתור חוזר בתשובה, בן 14 , הבנתי שאני צריך לשמור על העיניים ולא לראות בנות פרוצות. ומה אעשה שבעיר של הוריי יש מראות לא צנועים? אז הייתי משתדל להגיע הביתה כמה שפחות, בחצי שנה הראשונה בישיבות זה היה פעם בשבוע, ואחרי חצי שנה הייתי מגיע רק פעם ב3 שבועות. כן כן, ילד בן 14 וחצי מגיע לבית של ההורים רק פעם ב3 שבועות לשבת, כמו חייל קרבי בצבא.
ואיזה סבל.
אתם צריכים להבין שאני באמת האמנתי לכל הדברים שכתובים שם בספרים האלה בדת (יצא לי דיבור של חילוני אבל אני יכול למנות את השמות של הספרים האלה). אני מתכוון לדברים כמו - שמי שפוגם בעינים (הכוונה שמסתכל על פרצוף, יד , רגל, או שמביט על איברים אחרים בגופה של האישה) ונהנה מכך, עושה עבירה , ויקבל את העונש עליה בעולם הזה, ואם לא - אז בעולם הבא. ואיזה תיאורים יש שמה, כל מה שיקרה לו בגיהנם. יש אשכרה מסכת שקוראים לה מסכת גיהנם ששם מפורטים כל הרעיונות ההזויים שהיו לרבנים בתקופת התלמוד במוח , כל התיאורים האלה של מה יקרה בגיהנם, איזה עונשים יש שם. צריך להבין, שכשבן אדם נמצא בתוך חברה שכולם בה מאמינים, ושיש שטיפת מוח כל כך חזקה שהדת היא נכונה, ושכל מה שכתוב ב'ספרי הקודש' זאת אמת שאין עליה עוררין (לא רק בגלל שברור שזאת האמת המוחלטת, אלא בעיקר בגלל שיש סתימת פיות לכל דעה שתשלול את זה), אז קל מאוד להאמין לכך שאם אתה מאונן אחרי שחודשים עצרת את עצמך מלעשות את זה, ואתה בחור צעיר עם מלא הורמונים, ושעוד היה פעם חילוני , ומה לעשות - ו'נכשלת', ואוננת - אז אתה בורא עשרות אלפי מלאכי חבלה מסוכנים ונוראיים שיירדפו אחריך ויזיקו לך, ובנוסף מוכן לך בעולם הבא צואה רותחת בתור עונש.
אני כותב את הדברים האלה שתבינו, שתיכנסו שנייה לראש, לפני 8 שנה קרה לי מקרה כזה ופשוט הסתגרתי בחדר יום שלם בגלל ה'עבירה' הנוראית שעשיתי, ולא יכלתי להתמודד עם זה, ולא אכלתי כמעט כלום.

אז, בחזרה לסיפור. אמרתי ששתי דברים היו מוזרים לי - האחד הקושי לחזור לבית של ההורים. הייתי סובל מזה ממש, כי היה קשה לשמור על העיניים, אתה ממש צריך לעלות על אוטובוס ולא להסתכל על אף אחת , גם אם היא נראת ממש טוב.
השני - לא הייתי מעורה בחברה, כלומר רק ישבתי ולמדתי כל הזמן. אז לא הרגשתי שזה פגע בי. אבל כשעליתי לישיבה הגדולה, הבנתי.
כשעליתי לישיבה הגדולה, הבנתי שאני שונה. שאני חוזר בתשובה. שאני לא חרדי מלידה. (זה היה אחרי שנה וחצי בישיבות של חרדים).
אבל זה התבטא בצורה מאוד קיצונית. היה לי קשה להיות בחברה, בחדר אוכל עם כולם, בבית מדרש. זה הגיע למצב שהייתי הולך ללמוד בבתי כנסת אחרים, ונכנס לאכול אחרי כולם.
בקיצור - סבלתי. דווקא אז, דווקא אז שהייתי כבר די בנוי, והרגשתי ממש שייך לעולם החרדי וחלק , דווקא שם לא הייתי חלק. הייתי חלק מהם חיצונית, לא פנימית. ניסיתי לעבור לישיבה אחרת. עם מספר יותר קטן של בחורים. לא אלאה אתכם עם רעיונות דתיים חדשים שנכנסו לי לראש שמקובלים בזרמים אחרים. ניסיתי לצאת לשידוכים אך בגלל גילי הצעיר (18-19), לא לקחו אותי ברצינות ולא עזרו לי. (מקובל שם להתחתן בגיל21-22). בקיצור, יום אחד, אחרי הרבה זמן של סבל. הלכתי ברחוב שבת שמשית אחת, קצת לפני השקיעה - ברעווא דרעווין - חולפת בי מחשבה מזעזעת אך שמביאה איתה בשורה ושינוי מפחיד (בקטע טוב) - ' אולי כולם סתם שחורים מתחפשים? אולי הכל שקר?'.
בבוקר למחרת ישנתי כבר בלי חולצה והתקשרתי למשרד תיווך למצוא דירה להשכרה בהרצליה.
לא הורדתי את השחור לבן במשך שנתיים מאז. למרות שנהייתי לא שומר מצוות לחלוטין תוך שבועיים מאז המקרה של המחשבה בצהריי השבת ההיא. את הישיבה עזבתי אחרי חודש, והגעתי אל ההורים. בשנה הראשונה די הסתובבתי וחיפשתי את עצמי. לא ידעתי מה לעשות אז כתבתי במחברות כל מה שעובר עליי. שנה אחר כך מצאתי עבודה ועבדתי , וקניתי טלפון לא כשר עם אינטרנט, וכשההורים גילו עשו לי בעיות, ונאלצתי לשים אותו בצד בסלון בצד, ולהשתמש בזה רק כשאני יוצא החוצה.
אני בכוונה לא מאריך לספר. התגייסתי לצבא, לא הסתדרתי, היה לי קשה עם החברה החילונית המעורבת. ראו את זה עליי, והבינו שאני מגיע מרקע אחר, מרקע חרדי, ושכנראה באמת כרגע לא מתאים לי להיות בצבא, ונתנו לי אופציה להשתחרר. לקחתי את האופציה הזאת, והשתחררתי מצה"ל. (אילו רציתי יכלתי להמשיך).
חזרתי לבית ההורים. שוב אסרו עליי את הטלפון וכו'. אני מדבר על תקופה שהייתה לפני שנה. אני כבר אז הייתי בלי כיפה כי במהלך הצבא הפסקתי להיות עם כיפה, אבל אני עדיין הולך עם מכנסיים שחורות ואיזה חולצה חלקה .
פגשתי חבר עורך דין, עבדתי אצלו קצת ועזרתי לו לפתוח משרד והוא נתן לי לנהל את המשרד שלו, אבל פרשתי די מהר, אולי כי באמת יש בי משהו לא יציב , אולי זה קשור למה שעברתי.
בעצתו, נרשמתי ללימודים אקדמאיים שמיועדים לחרדים שאין להם בגרות. התחלתי ללמוד שם מכינה, ובאמצע פרשתי. אינני יודע אם הפרישה זה בגלל שלא יכלתי לשקר שם ולהיות עם שחור לבן ועם כיפה כשאני כבר חילוני, או שזה בגלל שהיה לי קשה גם לעבוד וגם ללמוד ולהיות במסגרת כזאת. האמת - אני חושב שזה גם וגם.
לפני מספר חודשים, המצב בבית עם ההורים הגיע לקיצון. זה הגיע למצב שאסור היה לי להוציא הגה מהפה כשהייתי יוצא מהחדר - אם זה ביום חול אז אני מסית לדבר עבירה, ואם זה בשבת אז אני מדבר דיבורי חול בשבת. הגיע למצב שעל כלום אבא שלי כבר לא שלט בעצמו וכמעט הרביץ לי. בחור בן 23. שאוסרים עליו להשתמש בטלפון, מכריחים אותו לשטוף ידיים בבוקר כי יש רוח רעה, אוסרים עליו לשבת רגל על רגל בבית כי 'אלוהים נמצא בכל מקום ואסור להתגאות בפניו', ועכשיו אסור לו גם לדבר כי הוא יחטוף מכות. החלטתי שלמרות שאני רוצה לחסוך כסף אין לי בררה ועליי לעבור בדחיפות ולשכור דירה. תוך זמן קצר מצאתי, ומהר מאוד חתמתי על חוזה שכירות. היום אני גר בדירה שכורה משל עצמי כבר 3 חודשים , ומנהל אורח חיים עצמאי לחלוטין. אני זה שקונה לעצמי אוכל, אני זה שמכבס לעצמי את הבגדים, אני זה שצריך לדאוג שהבית יהיה מסודר (לא קל תמיד, מודה).
אבל לפחות עכשיו יש לי חופש ועצמאות בלי כאבי ראש (אצל ההורים היה כל הזמן רדיו עם רבנים שצועקים - זה היה עושה כאב ראש ומשגע אותי, היה לי ממש רע שם).
אחרי שכתבתי את כל זה, אני יכול לכתוב מה הבעיות שלי בחיים היום, ולמה אני צריך עזרה וייעוץ מכם.
אני כיום עובד בעבודה מאוד פשוטה, מרוויח משכורת מינימום. אני מרגיש שאין לי כוח ללכת ללמוד, לא להשלים בגרויות, ולא לעשות שום מכינה. מרגיש כאילו נגמרו לי הכוחות. בגלל שאני עצבני על זה שאני לא עושה כלום ושהחיים חולפים לי ככה מול הפרצוף, החלטתי שבוע שעבר לעשות מעשה ורכשתי קורס שמלמד טכניקות לעשות כסף באינטנט. אני אישית מאמין בזה, ולכן לקחתי את זה, פשוט אני יודע ורואה שאין לי באמת כוח ליישם את זה, אין לי כוח לשבת וללמוד עכשיו כלום. אני מרגיש חלש, כאילו אחד שנגמרו לו הכוחות. יש בן אדם חרדי שאני מדבר איתו כבר 4 שנים. הוא אומר לי כל הזמן - הבעיה שלך היא לא אם אתה חילוני או חרדי. הבעיה שלך היא בך, והוא אומר לי שיש לי בעיית חוסר יציבות, וסוג של בעייה נפשית שאני צריך לטפל בה. אני בר הוצאתי אלפי שקלים על פסיכולוגים, לא עזרו לי. הוא טוען, שלא הייתי אצל פסיכולוגים מומחים, ויש בזה משהו נכון. רק לאחרונה הייתי אצל מישהו שנקרא באמת טוב, שלוקח 400 לפגישה, אבל זה לא הלך, ועכשיו אני שואל את עצמי האם ללכת שוב לטיפול? האמת שאני די חושש לחיי, משום שעברתי טלטלות ואני עדיין עובר, ולא מצליח לצאת מזה, ועד לפני שנתיים היו לי מחשבות לא טובות (המבין יבין), שפסקו ולא חזרו מאז, אבל אני לא רוצה שזה יחזור. אני רוצה לחיות טוב ונורמלי. אני מרגיש מתוסכל מזה שלקחתי קורס והוצאתי על זה כסף, ואין לי כוח ללמוד אותו. אני מרגיש מתוסכל מזה שאני הולך ברחוב ומתבייש במי שאני. רואה הרבה אנשים בחוץ, באוטובוס, ברחוב, ואני מתבייש להראות את עצמי. כשבחורה מסתכלת עליי אני מתבייש, יש לי קרחת בראש, אולי זה בגלל הצרות שאני עובר. לא חוויתי אהבה עם אישה עדיין, בקושי יצא לי להכיר בנות.
אני גם אזכיר את זה שאני לא שלם עם השם שלי כיום, כי זה שם שנתנו לי אותו לפני 8 שנה, ולא השם שנולדתי איתו, ככה שאני לא יודע אם אני רוצה שיקראו לי ככה או לא.
מרגיש עייף רוב הזמן, מרגיש מתוסכל, מרגיש לא יוצלח שמוציא כסף על קורסים של איך לעשות כסף באינטרנט במקום ללכת ללמוד לבגרויות ואז באוניברסיטה כמו בן אדם. למה אני כזה? למה אני לא מצליח לצאת מהבור? ואכפת לי, באמת שאכפת לי, אחרת לא הייתי רושם את כל זה. אבל אולי אני צריך לחטוף עוד כמה מכות כואבות עד שיהיה ממש אכפת לי ושאני אתחיל להזיז עניינים. כנראה שלא אכפת לי באמת, כי אם היה אכפת לי הייתי הולך לפסיכולוג טוב, הייתי הולך ללמוד באוניברסיטה בצורה רצינית, הייתי לומד ברצינות איך לעשות כסף באינטרנט ולא זורק כסף על קורס ואפילו לא מתחיל ללמוד אותו. כן , אני יודע שאני נשמע עלוב ולא מושך בעליל. בעיניי, זאת חתיכת תקופה קשה ונוראית בחיי, אבל זה לא אומר עליי כלום. כן, אני אמשיך להלחם, ואני אצא מזה. פשוט קשה לי נורא ומתסכל אותי שאני לא מצליח בשום דבר, מרגיש דפוק כשאני הולך ברחוב, מבולבל ולא יודע אם אני חילוני או חרדי (שומע מוזיקה חרדית ושייך יותר לתרבות החרדית אבל אני לא שומר מצוות ולא מאמין והולך בלי כיפה), לא הולך ללמוד באוניברסיטה כמו בן אדם. מרגיש מתוסכל, מרגיש מיואש. לא יודע איך יוצאים מזה, מהתסבוך הזה.
אה וכשחתי להגיד - הייתי במשך שנה שייך רעיונית למאה שערים והסתובבתי שם המון.
אז... מה הסיפור שלי? איך יוצאים מזה? איך משפרים את המצב? אני באמת חושב שאני בבעיה רצינית. חברים, אני חושש לחיי, חושש שלא אצליח לצאת מהתסבוכת הנוראית הזאת, חושש שלא אצליח להגשים את עצמי, חושש שפשוט לא אצליח. אני כרגע גם נראה מכוער ולא מטופח ולא מצליח לשנות את זה כי אני לא אוהב בגדים של חילונים וגם בגלל שאני שונא בושם כי אצל חרדים לא שמים בושם ואני במובן הזה עדיין חרדי כנראה, ולא, אין לי חברים חילוניים.
אשמח גם לשמוע את דעתכם לגבי אשפוז יום - האם אני צריך את זה? אשפוז יום זה אומר שהולכים למפגשים קבוצתיים עם מטפלים במסגרת טיפולי נפש, אולי זה מה שיציל אותי? מצד שני זה יתנגש לי בעבודה ואני גם לא רוצה ללכת למקומות כאלה.
אז אני באמת אשמח לעצות מכם, איך אני יוצא מכל התסבוכת והסיפור הנוראי הזה? איך בונים את החיים לאחר כל מה שעברתי?
ותודה מקרב לב לכל מי שבאמת ישב וקרא את כל זה.