דיכוי חברתי, בדידות והתמודדות מול מניפולציות- איך מתמודדים?

היי, אני ארט
בן 22
עברתי חיים לא קלים וגם אם כאן מישהו מזהה אותי לא כ''כ אכפת לי
כל חיי הייתי עוסק בספורט
מגיל צעיר לא הייתי מוצלח עם בנות, הייתה לי חרדה חברתית
בגללה איני סיימתי בגרות והייתי נרדם בכיתה למרות כל מה שניסיתי
איני יכול להכיר כרגע אישה כדי להיות בקשר כמו מי שאני
האקסיות שונאות אותי, אני שונא את עצמי, אבל לא בגללן
אלא כי נתתי בכולן אמון ואז התאכזבתי
כן היו דברים בנינו אבל זה לא יצא ממני ומקווה שגם לא ממנה
אלא אם כן היא כבר תקעה לי סכינים בגב
כשאני שומר על כבודה שנתיים וחצי מאז שנפרדנו ולא מעלה את שמה
כששואלים מה בחור כמוני מתמודד עם נפש פגוע ולב קר
אפילו ילד יכול להפיל לי את הביטחון
כן היו לי טעויות בעבר ואני הצטערתי יותר מהמון
הייתי הולך למקומות והייתי מתנסה במה שנקרא 'חיים'
הייתי יוצא למועדונים וכמו שזה היה עולה כך גם היה יורד הוייב
הייתי רוצה לחזור לעבר איפה שכולנו היינו חברים כיום כולנו מחולקים
החבר הטוב שלי שאני כבר לא בקשר יצא עם כל האקסיות בשביל סטוצים
אני מפורק, חיי חיי בלהות, חיי בהוסטל בעיקר בגלל שמוקדתי לדעתי עלידי הממשלה
כאחד שחושף שחיטויות ויש 'להוריד באופן איטי' אני לא מצליח להחזיק תקופה קצרה אפילו בעבודה, האנשים מקללים אותי או שאני מרגיש בהיפנוזה שתוקעת לי את הכל
או חרדה חברתית ושרפות ברכות ליד המצח, בעבודות הייתי תמיד נותן מעל ומעבר
האחים רואים בי מודל לחיקוי אני מנסה לא להשבר ולא להראות חולשות כשאני לידם
אני אוהב אותם אבל אני לא יכול כלל לדבר אפילו על צעירים
חיברו אותי למערכת שבבים שמקושרת לילדים כשכל כעס שמתעורר בי
תינוק מתחיל לבכות או שהוא נהיה מוכה עלידי אחד ההורים או נעזב ומתחיל לבכות
זה לא מדע בדיוני זה החיים שלי, אני לא משתמש בסמים.. לוקח כדורים פסיכיאטריים
הייתי מאושפז יותר מ5 פעמים וכל אשפוז בגלל סיבה אחרת
אחד מבני המשפחה מכרו אותי לשוק האפור של הניסויים המסווגים
אומרים לי לברוח מהארץ אני אובד עצות מרגיש שהזמן שלי מתקצר ואני חייב להחליט
החרדה שוברת אותי אני לא יודע לחשב כבעבר חיי בזרם משלי
ונראה כמו כולם.. מה אני אמור לעשות, קיבלתי את סימן החיה אבל אני כן שולט בזה
הרבה פעמים היו בוחנים אותי והייתי מוכיח את ההפך
לא אני לא סוטה
אני לא עבריין
אני לא גנב
קיבלתי חיים והכניסו אותי למצבים שאני לא אמור להיות בהם
או לפחות אם הייתי יודע להסתדר זה היה מקל עליי
אני לא אוטיסט אבל אנשים נהנים לרדת עליי האקסית וכולם
אני לא מה שהם חושבים שאני, אני לא האלוף שהייתי אבל גם לא עבריין
אני שבור, שבור מנטלית, הדלקן שלי זו הידיעה שיש חוסר צדק, קנאה גורמת לי לדחוק את עצמי מעבר ליכולת פעמים רבות, בידיעה שהוא והיא נהנים חיים ואני אוכל חרא
הרבה אומרים לי שאני מיוחד ומתחילים להאדיר אותי ואני רואה בהם קנאה
כשהם לא מודעים כמה כוח אני רואה בהם, זה פרדוקסלי אני תקוע מרגיש שאני נעלם מכאן, שלא נשאר בי הרבה..