אני נואש לתשובות
זה מתחיל בזה שיש אחד בעבודה שאני בקטע שלו והוא משדר דברים מבלבלים. נוגע בי, מדבר איתי אחרת אבל אחרי זה אני רואה אותו עושה משהו טיפה דומה לאחרים. הוא אומר שאני מיוחד אבל אני לא מרגיש את זה. המוח אומר ללב שאין טעם להאמין שיקרה איתו משהו אבל הלב ממשיך להאמין ולהתאכזב.
וזה ממשיך בזה שאין לי חבר אחד מתוך עשרות החברים שלי שאני סומך עליו ויכול לדבר איתו באמת ולהאמין שהוא דואג לי ולא חושב שאני חופר.
הכל ביחד מתערבב עם הרגשות של לפני הצבא ובשבועות האחרונים זה הפך קשה ומכאיב. כל שניה בעבודה וכל שנייה בחברת אנשים גורמת לי לצער בלב. אני חולם על להתפרק קצת. לבכות כי גם לי מותר. אבל דמעה אחת לא יורדת. אני לא יודע איך לפרוק עול. אני נעול, כספת. אני תמיד אהיה כך ותמיד אחיה בצער ודיכאון אז מה הטעם לחיים? חיים עצובים ודיכאונים? מה הטעם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025