אז... אני גדלה במשפחה גדולה, עם הורים עייפים וילדים מעייפים.
בזמן האחרון אחי הקטן מתנהג בדרך גועלית, מקלל ומכה כל מי שלידו, ולא, זהו לא גיל הטיפש עשרה.
הוא החל לקלל גם אותי, אם אני מדברת עם אימי או עם מישהו אחר אז הוא מתפרץ למשפטי ומקלל אותי (זונה, מטומטמת, מפגרת ועוד..) הוא נכנס לחדרי לא פעם ולא פעמיים, מעיף ושובר כל הנקלע לדרכו ויוצא בטריקת דלת מזעזעת שכבר שברה את הדלת וגרמה לסדק איום בקיר.
אני לא אצא תמימה ואומר שכן, כשהוא מקלל אותי, אני מחזירה, לא שותקת אבל גם לא מקללת קללות של בן זונה וכל מיני..
איפה ההורים את שואלים? ובכן, לאבא לא אכפת, אף פעם לא היה לו אכפת.
אמא, מתעלמת, פשוט מתעלמת.
כשאני מנסה להפתח רגשית אליה, היא משתיקה אותי במהירות ומתחילה הרצאה על איך אני אמורה לכבד אותו ולשתוק.
תמיד אני מגיעה למצב של שבר נפשי, בוכה רק בגלל תגובתה של אימי, פתטי, נכון? להגיב בצורה כלכך רגשנית.
אבל ככה אני, רגשנית, וכן אני בן אדם וכן אני נפגעת מדברים קטנים, מדוע אמא לא עושה משהו? מסבירה לו על הכבוד שאמור להיות לי כאחות גדולה, שאסור לו לקלל אותי, שאסור לו לפגוע בי כמו שהיא פוגעת בי כשהיא אומרת לי פשוט "שתקי ולכי לחדר שלך" וכשאני עולה במדרגות אני צריכה לשמוע אותה קוראת לי מפגרת על כך שפציתי את פי.
מדוע אני צריכה לבכות על דבר כזה? ולמה היא לא מוכנה להקשיב? פשוט למה? למה היא כזאת מגוננת עליו, כאילו והיה כלי חרסינה ואני היא הרצפה שהוא הולך להתנפץ עליה? למה היא נותנת לי לבכות כל לילה על הפגיעה הזו?
והקטע הוא שאני כלי החרסינה... והוא הרצפה הקשה כאבן, אבל היא... היא המרחק שבינינו, ביני לבין הרצפה, וככל שאני רחוקה מן הרצפה הפגיעה תיהיה כואבת יותר.
איך לגרום לה להעמיד את אחי במקום? לגרום להם לתת לי כבוד כמו שאני נותנת להם?
יש בכלל תשובה לשאלה כזו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025