אני תצפיתנית, בת 19, משרתת בגבול מצרים. התגייסתי לפני קצת יותר משנה, ומאוד רציתי את התפקיד, אהבתי את המשמעות שלו, וממש התעקשתי להתגייס אליו.
מאז שהגעתי לחמל בו אני משרתת, אחרי הקורס, בהתחלה היה בסדר, ואז לאט לאט הרגשתי שאני קצת לבד בכל המקום הזה.. ושאני לא כל כך מרגישה קרובה אל הבנות, גם אל אלו שהיו איתי בקורס והיינו חברות טובות מאוד. אני מרגישה שאני מעבירה פה את רוב הזמן שלי ולא באמת מוצאת את המקום שלי. מרגישה שאני לא קשורה לאף אחת באמת... כאילו איפשהו עשיתי טעות ואני תקועה עכשיו עד השחרור במקום שלא טוב לי בו. השירות הזה מספיק קשה, משמרות שוחקות וימים ארוכים, אז בלי חברות טובות, ובנות שבאמת אני נהנית איתן, הוא שובר, המקום הזה ישבור אותי בסוף כשאני מרגישה ככה. לבדי.
ביקשתי לראות קבן, וכבר נפגשנו פעמיים לשיחה. לא מרגישה שזה מוביל לשינוי חוץ מטיפים שלו של איך להסתדר למרות הקשיים. לא מרגישה שהוא מבין מה זה להיות במקום שלי, ולא מרגישה שהשיחות האלו יובילו למעבר למקום אחר, לתפקיד אחר. לא ציינתי בפניו שזאת הבקשה שלי כי אני בטוחה שהוא אחכ יחשוב שאני עוד תצפיתנית שמנסה לצאת מהתפקיד.. וזה לא יקרה לעולם, ככה אני מרגישה. אני אשאר פה עד הסוף ולא אהנה לרגע מהבנות או מהשירות.
אני באמת לא רוצה יומיות,סהכ רוצה תפקיד שאני אסתדר בו וחברות טובות איתי.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025