לעבור לקרבי או להישאר במודיעין?

אהלן
תמיד הייתה לי מטרה לשרת ביחידה מובחרת
תמיד מלווה בהמון מוטיבציה ומטרה לנגד עיני
בצו הראשון נקבע לי פרופיל לא קרבי(62)
התגייסתי לאחד המסלולים הגבוהים במודיעין והגעתי ליחידה מצוינת, למרות זאת לא היה לי פשוט, לא הצלחתי למצוא את עצמי
ועם כל דקה לתוך הגיוס הבנתי שאני לא הולך להשלים עם כך שלא אהיה לוחם, ושאני רוצה יותר מהכל לשרת כלוחם וכמפקד בשטח, בשאיפה עליונה וחזקה ליחידות ייעודיות/מובחרות
אחרי אינספור מאמצים
העלתי פרופיל ל82 והתחלתי במסע
עשיתי הרבה דברים הזויים והרבה הרבה בירורים ונטוורקינג. חלקם היו אפילו קרובים מאוד להשגת המטרה של מובחרות
זאת הייתה מטרת העל שלי והמשמעות שלי, כי לא מצאתי משמעות בשום דבר אחר
כתוצאה מאימונים חטפתי פציעה שלא עברה הרבה חודשים אך לא הייתי מסוגל לוותר
לאחר כשנה, השורה התחתונה הייתה שב2017 שס"נ/ויתור פז"ם לחיילים גברים שכבר מתחייבים למלוא השירות הסדיר האפשרי(32), הוא לא אפשרי ע"פ חוק שירות ביטחון כללי
משמע, גיבושים/מיונים וכיוצא מזה הם לא על הפרק לצערי הרב לחיילים במצב שלי עם רובאי 02, אלא אם אולי יש לך איזה שהיא פרוטקציה יוצאת דופן מה שלא היה המקרה שלי
קצה החוט האחרון שנשאר לי - שלחתי 55, הגעתי לק.מיון
הוא שיבץ אותי בהנדסה, כלומר גדוד כמו כל הגדודים
לא ידעתי מה לעשות והייתי בלבטים מאוד מאוד מאוד קשים
כל כל הרבה דברים עברו לי בראש ולא הייתי מוכן לוותר על הלוחמה למרות שאת החלום למובחרות כבר לא יכולתי להשיג כלוחם
אתם חייבים להבין, זה לא הראש של המלש"ב שלפחות יש לו את הסיכוי להוכיח את עצמו בגיבוש
אני כבר הייתי בתוך יחידה שאין לי ספק שהתרומה שלי בה יותר גדולה על הנייר מאשר כחייל בגדוד
התלבטתי, גם מבחינה רפואית, גם מבחינת הלוחמה האם אמצא בלוחמה ששובצתי אליה את מה שחיפשתי ובכלל השיפט שהיה כל כך נחוץ מהמיינדסט של מובחרות לגדודים
אמרתי לעצמי, אולי כקצין, אולי בהמשך תגיע למקום גבוה ותממש את עצמך או שבכלל בגדודים תמצא את עצמך וזה לא משנה המבצעיות, תהיה מ"כ תהיה קצין, תעשה שירות משמעותי דרך האנשים ותלמד להשלים עם הפעילות המבצעית שתקבל ולא עם החלומות
זה מה ששובצת זה מה שיש זה או זה או כלום מבחינת לוחמה לשאר החיים שלך ותצטרך להתמודד עם זה ולהשלים עם זה
כמה ימים לאחר השיבוץ קיבלנו מכתב הצבה למג"ב למחרתיים מאותו יום,
אני וכל הנוגעים בדבר היינו בשוק
היה לי מעט זמן להחליט מה לעשות והחלטתי בלב מאוד כבד לוותר
חזרתי הביתה שבור מגזילת הזכות לבחור ע"י המערכת
בבוקר של אחרי, המפקד אמר לי שעשו טעות במיטב
ששובצתי להנדסה ושמחר ההצבה, הוא שאל אותי האם אני מעוניין להמשיך או לוותר
הייתי מאוד מטולטל, ובכל מקרה בשבוע הזה לא הייתי סגור על מה אני אעשה
תוך כדי אותו יום במהלך הטופס טיולים, הרגשתי שזה לא נכון לי, שאני לא רוצה להגיע לגדוד בהנדסה אך מאוד מאוד רוצה להגיע לקרבי
בצהריים אחרי הרבה התחבטויות אין ספור הוצאתי איזה משפט, איזה מלמול שביטל את המעבר בלב מאוד מאוד לא שלם
כמה דקות אח"כ הבנתי שזאת תהיה החלטה הרבה יותר קשה להישאר מאחר ואצטרך למצוא דרך להשלים עם כך שלא שירתתי כלוחם בצה"ל
אני לא יודע להסביר מה עבר עלי ולמה בדיוק ביטלתי את המעבר, אין לי ספק שאם היה מדובר במקומות שכן כיוונתי אליהם לא הייתי מהסס וישר עובר לא משנה מה היו מבקשים ממני לעשות או כמה לחתום
מאז עברו כמה ימים קשים ואני מחפש את הדרך, אני רוצה להאמין שזה אפשרי להמשיך הלאה ולהיות שלם עם זה
עם כך שלא אוכל להגשים את מה שחשבתי לדבר שאני הכי רוצה לעצמי ולשירות שלי, זה בוער בי, ואני ציפיתי שהרוח הזאת תמשיך איתה הלאה בכל דבר שאעשה גם בהמשך
אני באמת מנסה לתת עכשיו את המאה אחוז ולהרים את הראש כי אני לא מוכן יותר להיות רק נוסע חולף בסביבה שלי, מספיק זמן התעסקתי במעבר במקום לחיות, אבל זה קשה
אני רוצה להתעסק בזה, ואני לא רואה דבר שמושך אותי יותר מלוחמה מבצעית בשנים הבאות, אבל זה כבר לא רלוונטי למרות שאני מסרב להאמין ולראות
ממש כמו אבל של פרידה, אני שבור ועם חור בלב, מסרב להאמין ואומר לעצמי שאני עוד יכול לעבור אבל אני גם יודע שלא יתנו לי, ושאני פספסתי את זה
כן, אני עד כדי כך בתוך זה, עד כדי כך היה חשוב לי להגיע למטרה הזאת, עד כדי כך שזה מרגיש כאילו איבדתי חלק מהותי מהחיים שרציתי ושאצטרך ללמוד להתמודד עם זה
אבל אני לא רוצה לחיות ככה, את החרטה אפשר להעביר, אבל את החלל הזה של הלוחמה... אני לא יודע איך למלא ואני באמת ובתמים מפחד מזה
הייתה עכשיו כתבה על spaceIL, הבחור שהתחיל את העסק עשה תאונת סקי וכיום משתוק בגפיים התחתונות, מטורף, והוא ממשיך קדימה כבן אדם חיובי ומצליח למרות שהוא איבד בעצם הרבה יכולות וחוויות עקב אותה פציעה
זה נותן סטירה כן, והוא מודל לחיקוי מצוין בהיבט הזה

הנקודה היא, שאני מפחד ממה שההחלטה שלקחתי תעשה לי, ואני רוצה להתמודד איתה
אני תמיד האמנתי והרגשתי וידעתי שאת שירותי בצה"ל אסיים כלוחם, לא יודע איך אבל הרגשתי את זה

אבל טעיתי