בעיקרון אני בת 15 אבל אני חושבת לפחות שיש לי הבנה של בן אדם מבוגר וניסיון חיים.
עברתי לא מעט בחיים שלי. טלטלות במשפחה, בעיות עם החברה, מוות של בנאדם קרוב,חרדות ומלא שאלות על החיים. כרגע אני חיה בשגרה של לימודים אבל בעיקרון שאני חוזרת מבית ספר אין לי ממש מה לעשות. זה לא שאין לי חברים, יש לי. אני בן אדם עם די הרבה בטחון עצמי כשאני בחוץ ואני תמיד מנסה לשחק את המשחק הזה שאצלי הכל בסדר. אף פעם לא מראה מה קורה באמת. הבעיה שאין לי באמת חברה אחת אמיתית לפחות. כולן חברות ללימודים. אני משתדלת להפוך את זה למעבר אבל איכשהו תמיד יש משהו או מישהו שמנסה להתקיל אותי בדרך. אני מגיעה למצב שאין ממש מצב רוח ללכת לבית ספר ואם אני כבר לא הולכת אז אין מה לעשות בבית. מבנאדם שצמא לחיות ולחוות עוד כבר התייאשתי. למרות שאני צעירה וכל החיים לפני כרגע החיים שאני חיה לא טובים לי. לא מספיק יש גם בעיות בלימודים ואני הולכת באופן קבוע לפסיכולוגית בגלל הבעיות והדברים שקורים בתוך הבית וגם לזה מתחיל להיגמר הכסף. מנסה להתרחק מהשאלות האלה של מה משמעות החיים אבל השיעמום הדיכאוני הזה כל הזמן מביא אותי לשם. אני מרגישה כאילו יש לי פוטנציאל אבל בשום מקום אני לא מממשת אותו. חייבת מישהו אחד לפחות שיהיה לי לפרוק עליו את הדברים. מרגישה שדיי מיציתי הכל...בהתחלה אמרתי לעצמי שלכולם יש תקופות רעות אבל בינתיים התקופה הזאת מאוד ארוכה ואני לא רואה אותה נגמרת.
עכשיו שאני קוראת את מה שרשמתי אני בטוחה שאחרים יקראו ויחשבו אוי בעיות של עשירים או שזה לא מספיק אבל תאמינו לי שעד שלא חווים את הכל על בשרך לא מבינים את המשמעות והכאב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות