אני וחבר שלי ביחד כבר שנה ולפני כמה חודשים שכבנו בפעם הראשונה. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי אבל לא שלו. הכל באמת מעולה בינינו ואני אוהבת אותו ממש ואני יודעת בוודאות שהוא אוהב אותי מאוד, הוא לא לחץ עליי ולא כלום והקשר שלנו באמת מעולה.
לאחרונה התחלתי לחשוב מחדש על כל העניין, במיוחד בגלל שעשינו בינינו חוק שלא מאוננים כל השבוע. אמרתי לו שאני חושבת שכדאי שנבטל אותו בגלל שזה עלול להפעיל לחץ על אחד מאיתנו לספק את הצד השני בגלל שהוא ״חיכה כל השבוע״. הוא לא הבין כל כך וקצת נפגע מאיך שאמרתי את זה אבל הסברתי לו ופתרנו את זה, חשבתי שהוא מבין יותר. אחר כך כשנפגשנו הוא גרם לי לגמור אבל פשוט משום מה לא רציתי לשכב איתו או כל דבר אחר, והרגשתי ממש רע בגלל זה, בכיתי והכל ואני אפילו לא בטוחה לגמרי למה אבל פשוט הרגשתי חרא. הוא ניחם אותי והיה מתוק אבל משהו חסר טאקט שהוא אמר שאיזה שלב נתקע לי בראש: ״בדרך כלל זה הבנים שמנצלים את הבנות, לא להפך.״ וזה גרם לי להרגיש רק יותר חרא... בקיצור בסוף הוא הרגיע אותי וחשבתי שזה נפתר. מאז חשבתי על זה קצת והגעתי למסקנה שאולי אני מרגישה מספיק בנוח איתו כדי שהוא ייגע בי אבל אני לא מרגישה מספיק בנוח לגעת בו ואולי בגלל זה הרגשתי ככה, ואמרתי לו את זה היום. הוא היה ממש בשקט ובקושי אמר משהו, ואמר שהוא לא ממש מבין וחושב שזה מוזר וכל זה. באמת ניסיתי להסביר לו שאני חושבת שאולי אני צריכה קצת זמן להתרגל לרעיון של להיות עם מישהו ככה והכל, הוא הראשון שלי בכל מה שקשור לזה אבל סיימתי את השיחה בתחושה נוראית... אני לא יודעת מה לעשות, איך לגרום לו להבין? למה הוא מגיב ככה ונסגר אליי? בדרך כלל הוא החבר הכי טוב שיכולתי לבקש אבל לפעמים הוא פשוט ממש פוגע בי עם איך שהוא מתנהג בזה שהוא נסגר אליי וכל פעם שאני מרגישה שעשיתי משהו לא בסדר ושפגעתי בו אני נשברת מבפנים ובוכה ללא שליטה. אני באמת לא יודעת כבר מה לעשות...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות