אמא מרעילה, מתנהגת בבריונות כלפיי, הגעתי לנקודת שבירה, מה לעשות?

שלום לכולם,
פעם ראשונה שכותבת באתר אחרי הרבה זמן של קריאה ומעקב, מקווה שאוכל לקבל תמיכה וייעוץ...

אמא שלי מרעילה אותי נפשית.
אני בת 30 ויש לי אחות בגיל 27, אבא נמנע (גר עם אמא והכל אבל לא נכנס לעימותים לעולם) ואמא מרעילה. אני גרה יחסית הרחק ממנה- היא בדרום ואני במרכז עם בן זוגי.
אמא שלי היא אישה קשה, קטנונית וחושבת שהיא מרכז העולם לעיתים. אני לא זוכרת שהיא אמרה לי מילה טובה או מחמאה כל ילדותי (ובטח לא בבגרותי) ובתאכלס פחדתי ממנה רוב השנים. אמא נוהגת להעליב, לעקוץ, לא לפרגן ולא לכבד שום דבר שאני אומרת לה. אי אפשר לדבר איתה בגובה העיניים כי מבחינתה אמא היא מעמד הרבה יותר גבוהה מבת ולכן אין לי ולא אמור להיות לי סיי בעניין היחסים שלנו. לא פעם היא אמרה לי "הורים זה לא חברים, הורים זה הורים!" כשכנראה ראתה את חוסר ההבנה שלי לתגובות קודמות שלה.
בשנה האחרונה היא עברה את מחלת הסרטן (יצאה מזה טפו טפו) ואני הייתי שם כל התהליך לתמוך בה. אני מרגישה שהיא מנצלת אותי ואת אופן החינוך שקיבלתי ממנה לזותות הכי קטנות ואפילו אולי סתם בשביל לפרוק את הזעם וחוסר שביעות הרצון שלה מהחיים שלה.
אני לא יודעת איך להתמודד איתה. פעם םחדתי להעליב אותה אז ספגתי יותר חרא. בזמן האחרון אני מוטשת ומתחילה להכנס למעגל הרעל ולהחזיר לה בגועל. אתן שתי דוגמאות לניצול שלה שלי ולסגנון ריבים שלנו:
* אבא עבר פרוצדורה מסוימת בבית חולים מרוחק מהבית שלהם נסיעה של 40 דק'. אני גרה 3 שעות נסיעה מהבית שלהם. אמא דרשה שאבוא איתם לטיפול ואז אסיע אותם הביתה בטענה שאבא הולך להרגיש כל כך רע שתחבורה ציבורית לא באה בחשבון. היא התעלמה כמובן מהעובדה שלשלם למונית היה עולה בערך אותו דבר כמו המחיר ששילמתי על הדלק לנסיעה בת 6 שעות (לשם ובחזרה). שלא נדבר על הזמן שהשקעתי - יום שלם.
חשוב לציין שההורים לא עניים או נזקקים חלילה, הם נוסעים לחו"ל פעם בשנה ויש להם הכל. מעמד ביניים רגיל. אמא לא עובדת וזה חלק מלמה היא כמו שהיא- בדיכאון וזועמת על העולם.
נסעתי לשם והסעתי אותם והמשפט שהכי העליב אותי היה באמצע הנסיעה חזרה אליהם הביתה מהבית חולים, אמא אומרת "מממ אולי לא הייתי צריכה לקרוא לך, נראה לי שאבא מרגיש די בסדר בסה"כ...". שום תודה, שום הערכה וזלזול מוחלט בזמן שלי ובי.
* אמא דורשת שאתקשר אליה כל יום, אחרת היא נעלבת ומתחיל ריב. כדי להימנע מזה ולשמור עליה שמחה אני מתקשרת אליה כל יום בצהריים. כל שיחה כזאת מעיקה עלי מאוד ואני ממש לא רוצה אבל מתקשרת. בזמן האחרון בגלל מצב הרוח הירוד שלה וחוסר הצלחה במציאת עבודה, היא מוציאה עליי את הרעל שלה והלחץ בשיחות האלה. היום למשל, אחרי דקת שיחה סתמית של מה נשמע, היא מתחילה להתעצבן עליי ולצרוח ואני בתגובה אמרתי לה "אמא, אני לא יכולה יותר לשמוע את הגועל הזה. ביי" וניתקתי. זה השאיר אותי במצב רוח זעוותי ואני די אומללה. קשה לי לפגוע בה למרות שאני רואה וחוויתי אין ספור פגיעות ממנה.
באופן כללי, אני יודעת שהיא אוהבת אותי. אני פשוט חושבת שהיא אמא גרועה, חסרת רגישות ודי מרוכזת בעצמה. היא לא יודעת להגיד סליחה, בבקשה ותודה. אולי אפילו לא אמא גרועה, אלא אישיות גרועה (לא באשמתה, היו לה חיים די קשים). כאמא היא לא משהו בגדול. אני מבינה שהיא לא תשתנה וככה היא ואין מה לעשות. אני פשוט לא יודעת איך לחיות עם זה בשלום ומה האסטרטגיה שצריך לנקוט כדי פשוט להוריד אותה מהגב שלי... כרגע אנחנו לא מדברות כי מאז שניתקתי לה- לא התקשרתי והיא עם האגו העצום שלה לא מתקשרת גם כן.
אני לא יודעת איך להתנהל מול בריונות (ואמא בהחלט מתנהגת בבריונות כלפיי)...
לא יודעת איך להמשיך, המועקה והעצב פשוט תוקעים אותי.