הסיפור הוא כזה השתחררתי בגיל 25 מהצבא אחרי שירות כקצין בדרגת סרן .. עשיתי ישר פסיכומטרי 701 שיצא מאוד גבוה יחד עם שילוב הבגרויות אבל הדבר הספיק למיון רפואה רק בבן גוריון שאלוהים יודע מה הם מחפשים שם בדיוק כי הסכם ממש נמוך עשיתי שוב פסיכומטרי ויצא נמוך יותר אבל לא ממש השקעתי ...לא התקבלתי לבן גוריון פעמיים ובמקביל התחלתי מדעי המחשב בטכניון .. עברה שנה וחצי של יזע ודמעות ואני וכבר אוטוטו בן 27 והתחלתי בזמן האחרון ממש לכעוס על עצמי שלא עשיתי שוב פסיכומטרי , יכול להיות שזה בגלל שהתחלתי לצאת עם מישהי מרפואה ופתאום אני מבין כמה התחום מעניין אותי ואולי זה כי תמיד בסביבה הקרובה אמרו שאהיה רופא .. אני כועס על עצמי שלא עשיתי שוב פסיכומטרי ומרגיש שממש נפלתי בין הכסאות ..שוב אף אחד לא היה אומר אם הייתי מצליח לשפר אבל יש אנשים עם נתונים מאוד נמוכים שצריכים לשפר את כל הבגרויות שזה תהליך לא קצר בכלל ועדיין שומרים על אופטימיות ולא מתייאשים ..ציון של 725 היה מאפשר לי להתמיין למבחן מור בכל המוסדות ואני פשוט מתעצבן על עצמי ואני לא מבין למה..בשבועיים האחרונים לא מצליח ללמוד טוב וכל הזמן מעסיקה אותי המחשבה של "מה אם" ואני יודע שהייתי לחוץ בגלל גיל..מדעי המחשב ממש לא באתי מתוך עניין אני טיפוס ריאלי ורציתי תואר כלשהו שיפתח אופציות תעסוקה כמו הרבה חמדנים שבאים למקצועות ההנדסה ומדעי המחשב. יש כאלה שיגידו שיש אופציה ארבע שנתית אבל גם אותה בדקתי הדרישות הן ממוצע 80 פלוס שבמקצוע ריאלי זה קשה וכל השלמת קורסי ליבה מסתכמת לאיזה שנתיים יחד עם מעבר המבחן והאי וודאות ככה שזה שווה ערך לשש שנתי למי שאין לו תואר במדעי החיים . אני באמת לא יודע מה לעשות ולמה חלום הרפואה תקף שוב ..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות