הצופים חשובים לי כמו מד"א, האם זה מוגזם?

היי,
לפניי כמה חודשים היו מיונים לקורס 60 של מד"א בעיר שלי. הלכתי ולא התקבלתי.
היו עוד ילדים שהלכו ולא התקבלו אבל התעקשו להצטרף לקורס ובסוף נכנסו.
אני תלמידה טובה ומד"א היה חשוב לי. היה לי די ברור שאם אני מתעקשת יש לי סיכוי טוב להיכנס אבל אז התברר שהקורס נופל בדיוק על יום שלישי בשעות של הצופים.
אני בצופים בערך שנתיים ואני מרגישה שזה המקום שלי. מדריכים שהיו לי נתנו לי הרבה כלים לחיים, הכרתי שם חברות שאני אפילו מעריצה, אפשר אפילו להגיד שבהתקדמות החברתית שלי הצופים עזרו לי מאוד. וחוץ מלהקים אוהלים ולהשתין בטבע למדתי שם עוד דברים. להיות בזכות עצמי ולא תלויה במישהו אחר. לדעת מתי נכון לעשות דברים ומתי צריך לוותר. איך לעודד אנשים. מתי אפשר לסמוך על מישהו ומתי לא. למדתי על עצמי, על חברות שלי ועל סיטואציות שונות בחיים. הצופים בשבילי זאת משפחה.
החלטתי שאני מוותרת על הקורס במד"א השנה, משתי סיבות:
1. השנה בצופים אני בקורס (ט) וזה אומר שבשנה הבאה אני אוכל לבחור אם אני רוצה להדריך או להיות פעילה (שזה להתנדב פחות או יותר). אני מאוד רוצה להדריך כיתות גבוהות יחסית (ו-ז) ואם יהיו חסרות לי חצי מהשעות של הקורס בצופים אני בכלל לא בטוחה שישבצו אותי שם.
2. נולדתי באוקטובר ובגלל זה אני יכולה לנסות להתקבל שנה הבאה. אני אהיה גדולה מבחינת התאריכים, בעלת יותר השכלה (כיתה י במקום ט), ועוד פלוס - אני אוכל ישר אחריי הקורס לעלות על אמבולנס ולא אצטרך לחכות כי אהיה כבר בת 15.
בזמן האחרון דיברתי עם חברות שלי והן שאלו אותי מה יותר חשוב לי, הצופים או מד"א - למשל אם הייתי צריכה לבחור אחד מהם מה הייתי בוחרת. אמרתי שאני לא יודעת והם אותו הדבר בשבילי. הן אמרו שאני מגזימה ושגיבוש זה יפה והכל אבל זה לא להציל חיים. עצם זה שהן חושבות את הצופים לגיבוש בסך הכל ולא לכל מה שכתבתי למעלה מראה שהן לא מבינות מה זה אומר בשבילי. חוץ מזה - נדיר מאוד שיוצא לתלמיד תיכון להציל חיים. שוב, אני משקיעה בלימודים, מקבלת ציונים טובים, וגם אם אבחר בלימודי רפואה סביר להניח שאצליח להתקבל גם בלי הקורס. אני מתעניינת גם בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה - שמתעסקים לא בבריאות הגוף אבל בבריאות הנפש.
אתם חושבים שהגזמתי?