מזהירה מראש, הסיפור דיי ארוך.
יש לי ידיד ממש טוב, ממש חבר נפש, שהייתי בת בית אצלו ויצא שהתאהבתי באחיו. סיפרתי לידיד ואחרי שנה שחשבנו שהוא לא מתעניין בי הוא הציע לי לצאת והסכמתי.
יצאנו תקופה של חודש עד שאבא שלי גילה על הקשר ביננו, בגלל ההבדלי גילאים וכנראה בגלל העובדה שהוא בא "מרקע" פחות טוב משלי אבא שלי אסר על הקשר ביננו. החלטתי להמשיך לצאת איתו בלי שאבא שלי ידע. ובסופו של דבר נפרדנו מסיבות טכניות שלא קשורות לקשר (כי ביננו היה מדהים) , אחרי תקופה שלא המשכתי הלאה ולא ראיתי את עצמי יוצאת עם אף גבר אחר הוא פנה אלי וביקש שאתן לו צאנס ושננסה שוב. יצאנו תקופה (שוב מאחורי הגב של אבא שלי) והוא הציב אולטימטום אם אני לא מספרת לאבא שלי אנחנו נפרדים. לא הייתי מסוגלת לעמוד מול אבא שלי ולספר לו ונפרדנו.
עברו שנתיים והרגשתי שאני כבר מאחורי כל הסיפור הזה, אבל תמיד הייתה לי צביטה בלב שראיתי אותו ותמיד חשבתי מה היה קורה אם.. וכמובן, לא הצלחתי להמשיך הלאה בלב שלם או בכלל.
לפני חודשיים הוא שלח לי הודעה, שבןע לפני שאני עוזבת את הארץ לשליחות עם המשפחה לשנה בארהב. וביקש שנפגש ונדבר ולא הסכמתי להיפגש איתו . לא רציתי להציף את כל הסיפור הזה ביננו ולהיפגע שוב .
דיברתי עם אח שלו על זה , סיפרתי לו שאני לא רוצה להמשיך את הקשר עם אחיו בגלל המרחק (ארהב ישראל) .. לא שבאמת זו הייתה הסיבה.
עכשיו עוד כמה חודשים אני חוזרת לארץ, ואני מרגישה טיפה חרטה שלא נתתי לו צאנס.
אני חושבת שאני יכולה לנסות לעמוד מול אבא שלי ולהסביר לו שזה לא כל כך נורא כמו שהוא חושב(מה שלא הייתי מסוגלת לפני שנתיים)
מצד אחד אנחנו סוחבים את הסיפור הזה כבר 4 שנים וההורים שלי לא מקבלים אותו ועכשיו גם המשפחה שלו לא יכןלה להסתכל עלי יותר. ואני חושבת שהוא לא יהיה מוכן שננסה אחרי שאמרתי לו לא .
מצד שני אולי אני מפספסת פה משהו?
מה לעשות? הגיע הזמן לשחרר ולהמשיך הלאה או שיש פה משהו טוב שאני מפספסת?
חשוב לי לציין שהוא החבר הראשון שהיה לי (והיחיד) יש מצב שאני נתפסת על זה כי אני לא מכירה שום דבר אחר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות