השתחררתי על 21, לערער ולחזור לצבא?

היי לכולם,
שירתתי בצבא שנתיים בתפקיד פיקודי חינוכי, שירות משמעותי
סבלתי בשירות הצבאי מיחס מזעזע מצד הקצינים הממונים עלי וליקוי בהתייחסות אלי בנושא קידומים וכיוצא בזה... כל זאת ועוד סיבות מהבנאדם שאני גרמו לי לסבל נפשי רב בחלק מהימים , ורציתי טיפול נפשי
פניתי לקבן שהבין לליבי והמליץ להוריד פרופיל מעט - ל64 כדי לפסול תפקיד ולקבל משהו קליל יותר לסיים איתו את השירות (9 חודשים)
הפסיכיאטר שפגש אותי החליט שאני צריך כדורים כנגד דיכאון, וכשלא הסכמתי לקחת הוא החליט שאם כך אינני מתאים לשירות והוא קובע פרופיל 21 ומשם התגלגלתי לועדה והשתחררתי... אני באזרחות כבר שבועיים
ומצד אחד המצב הנפשי שלי מאוד השתפר, אני שמח יותר,רגוע יותר ומרגיש מלא מוטיבציה, אך מהצד השני - אני מתחרט גם, בתוך תוכי אני ידעתי שאם אתעקש אפילו קצת אז הפסיכיאטר ישאיר אותי בצבא ובחרתי להקטין ראש ולהשתחרר
ואני מרגיש רע עם השחרור שלי, שהוא לא הוגן ולא נתתי את התרומה שלי עד הסוף כמו כל גבר במדינה.
מה גם שאני חושש שעצם זה שלא השלמתי שירות יפגע בי בקבלה למקומות עבודה
או יהיה עלי ככתם, בנוסף היני רוצה להיות מורה בהמשך חיי אך תוהה אם מבחינה מוסרית וערכית אוכל לחנך לציונות ואהבת הארץ וצה"ל, כשאני בעצמי "חתכתי" מוקדם מהצפוי והקלתי על עצמי...
אספר שגם אם אגיש ערעור ואחזור לצבא (נותרו לי שבועיים לערער), אגיע לתפקיד פקידותי או ג'וב, מה שלא בטוח יעשה לי טוב, במיוחד אחרי שהייתי מפקד בעצמי ופתאום ארגיש חסר תכלית ומשמעות וגם שחזרתי בשביל להיות כלום ושום דבר ושוב אני תחת מערכת חסרת כל הגיון ומענה
את האמת, אני כבר לא אוהב את המדינה הזאת, מדינה שקשה כל כך לחיות בה והמדינאים מושחתים וחיילים נהרגים בשל הפוליטיקה ואנשים מוכרים את התחתומים שלהם כדי להאכיל את ילדיהם, והיחס לחיילי צבא ההגנה לישראל מהמערכת הצבאית פשוט מחפיר...
לפני הגיוס הייתי הכי פטריוט וציוני בעולם , ובשנתיים צהל הצליח להפוך כל מה שאני חושב על המדינה הזאת הפוך, עצוב לי... כי את הארץ עצמה , האנשים והחיילים אני אוהב מאוד, את מוסד המדינה והכלול בה - לא.
מה לדעתכם כדי לעשות? לחזור לשרת ולהקשיב ללב? להתחיל בבניית חיי ולהקשיב למוח? פיתרון יצירתי אחר?
בבקשה התייחסו למקרה הספיציפי שלי ולא לרגש כללי של "ברור תחזור לצבא כולם עושים את זה אתה לא שונה מאף אחד" גם אם זה בוער בכם.
תודה רבה מעומק הלב, עצתכם חשובה לי