לשחרור
שלום לכולם.
כשהתסגייסתי התחילו התקפי חרדה מאוד חזקים, בעיקר נראים עם הזעת יתר, מלמולים, קוצר נשימה, סחרחורות ואי יכולת לראות (שחורים בעיניים), לפעמים גם הקאות וכאבי ראש חזקים.
וכמובן בכי. כמו ילדה קטנה.
כמובן כשזה התחיל מיד פניתי למפקדים שלי, והסגל שלי היה לתומך כפי שהיה יכול, ואני עדיין מעריך אותך על כך.
אבל המערכת הבירוקרטית של צה"ל עבדה לא מהר מספיק וההתקפים החמירו, בסופו של דבר כיוונתי נשק לראשי...אמנם ללא מחנסית בתוך הנשק, אך אני מודע לחומרה.
פעולה זו לא נעשתה במחשבה צלולה, היא באה מתוך תחושת תבוסה כלפי ההתקפים האלו שהשתלטו על חיי, ולא היו לפני הצבא בכלל. פשוט רציתי לגמור עם הכל.
בכל הכנות אני לא רוצה כל כך לפרט במקום הזה, אבל השורה התחתונה היא שהגעתי לשם. ואני לא רוצה לחזור.
סיפרתי לקב"ן - מפה לשם, עוד מעט יש לי ועדה רפואית שתקבע אם אני משתחרר.
ואמנם בינתיים כשאני בבית התקפי החרדה הפסיקו, אבל התקפי המצפון תוקפים כאילו אין מחר.
לפני הצבא, הייתי הנער המעצבן הזה שלא הפסיק לדבר על יחידות מובחרות, על שירות משמעותי וקצונה.
הייתי מועמד לטייס ועשיתי גיבוש לשייטת ולצוללות...ותמיד ידיעתי שארצה לעשות קצונה ולהישאר זמן מסויים בקבע.
אבל עכשיו, אחרי חצי שנה בצבא, אני לא בטוח שאני בנוי לזה, מצד שני המצפון הורג אותי כשאני חושב שאפספס את זה, ומעבר שחבריי בצבא ומלפני הצבא ישרתו ואני לא.
שלא לדבר על הבושה שאביא הביתה. הוריי אומרים שאמנם חשוב לעשות צבא, אבל הבריאות שלי קודם ולא משנה מה אעשה הם יהיו גאים, לי ברור אבל שהיו שמחים אם הייתי נשאר.
בסופו של יום אני רוצה לשאול אתכם מה עליי לעשות.
להשתחרר?
לחתור לערעור לפרופיל 21 ולהסתכן בתפקיד שאתחרט עליו.
בקיצור אשמח לשמוע מה אתם חושבים.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025