איך זה הגיוני?
איך אני נותנת לעצמי כל פעם מחדש לכאוב , להפגע ויותר מהכל לסלוח..
איך אתה מעז בכלל לפגוע בי.. נתתי לך הכל. את הלב, את הנשמה, כל חלק וחלק בי שלך. וזאת שנה וחצי שלא נגמרת. שנה וחצי שאנחנו און אנד אוף בלי בכלל להיות און. עם חיבוקים ארוכים ומבטים שאוהבים כל כך. ועדיין, הדברים הכי קטנים בעולם יכולים לגרום לך פשוט להתפוצץ ולא להצליח להסתכל לי בעיניים.
אתה אשם כל פעם מחדש, ומאשים אותי. אתה פוגע, ומשחק נפגע.
איך ? איך אני כל פעם נופלת לפח שאני יודעת שטמון ? האהבה מעוורת. עכשיו אני כבר בטוחה.
אתה יכול להביא לי סתם מכה קטנטנה ב"צחוקים שלנו" ומשם בטעות לפגוע בי באמת.. ואז להאשים אותי שאתה בחיים לא אלים ושזה בגללי. שאני גורמת לך להיות כזה.
המצב מעלה בי גיחוח עם קצת דמעות..
אתה הולך אני לא מוותרת, אני הולכת אתה נלחם... וזה מעגל שחוזר על עצמו. ואיך שהוא במקום לפרוח המצב רק מדרדר, מאז הנשיקה והלילה ההוא.. הלילה בו האלכוהול חשף את האמת. הלילה בו אהבנו. הלילה ההוא ששיחקת אותה שאתה לא זוכר כלום יום אחריי.. זוכר?
והשאלה הנשאלת היא, אם אנחנו מתנהגים כמו זוג, נפגעים כמו זוג, עוצרים את עצמנו מלהתקדם כבר שנה וחצי.. למה אנחנו לא זוג ? למה אתה לא מודה שאתה אוהב ? ממה אתה כל כך מפחד ?
והכי מעצבן אותי זה שאתה אומר כל הזמן שאתה מפחד לפגוע בי. אתה לא מבין שההתנהגות שלך היא הדבר הכי פוגע בעולם? פגעת בי כמו שאיש אחר לא פגע. וסלחתי לך כמו שלא אסלח לאיש לעולם.
אני אוהבת אותך. לקח לי זמן להבין.. אני מודה.
מה לעשות עם האהבה הזאת ??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות