אמא שלי יורדת עליי ובעלי שומע ולא עושה דבר. איפה הגב שאמור להיות לי?

שלום לכולם...
אני בת 32 נשואה טרייה ללא ילדים... בעלי אדם מקסים ואהוב על ידי כולם, הוא לא יודע לריב, נטול אגו, אוהב לעזור ולתרום לכולם ובאופן כללי בן אדם ללא שריטות או בעיות (שזה כשלעצמו יכול להיות מעצבן לפעמים) הוא אדם יציב, רציני עם שקט נפשי מעורר קנאה ואני מרגישה שזכיתי שאני (רכבת הרים רגשית) איתו.
אמא שלי מגיל קטן מתעמרת בי, יורדת עליי, משפילה אותי, מתעללת בי רגשית וכתוצאה מכך אני סובלת מהתקפי חרדה קשים כבר כמה שנים.. הקשר שלי איתה הוא מאוד מורכב ולמרות ואולי אפילו בגלל כל זה יש לי לה ולה תלות רגשית אחת בשנייה וקשה לי להתרחק ממנה... תמיד ציפיתי שבאיזשהו מקום חיי הנישואין יעשו את שלהן ואני והיא נתרחק אבל מסתבר שזה קשה מדי...
אמא שלי ממשיכה לרדת עליי ובהתחלה הייתה משתדלת שבעלי לא ישמע אבל לאחרונה כבר לא אכפת לה אולי כי היא יודעת שבעלי בן אדם שתמיד רואה את הטוב באנשים ומאוד לא שיפוטי ואולי קצת ״פרווה״... בעלי אף פעם לא מתערב ולא מאבד עשתונות וזה תמיד מעט הפריע לי... היום בפעם המי יודע כמה שוחחתי עם אמי בטלפון, והטלפון היה על סםיקר (האייפון שלי תקול) השיחה איתה התחילה מכל מיני בעיות גינקולוגיות שיש לי והתייעצתי איתה איזה בדיקות עליי לעשות... ואז היא התחילה לקרוא לי שמנה והדגישה שאני לא מלאה אלא שמנה, בהמה ושאני כלומניקית ואוטיסטית (אני לא שמנה אגב אבל דיי מלאה 1.65 שוקלת 66) בעלי שמע את כל השיחה ולא הוציא מילה מהפה.. במהלך השיחה אני מתגוננת בפניה ובסופו של דבר אומרת לה תודה רבה ומנתקת את השיחה ומתחילה לבכות.. בעלי התיישב לידי לאחר כמה דקות שאל למה אני בוכה והסביר לי בקצרה שלאמא שלי יש דרך מעוותת לשקף את דעתה.. ואני מסתכלת עליו ולא מבינה איך הוא כל כך שקול, מחושב, אטום ושואלת אותו את זה והוא אומר שזה מפריע לו אבל הוא לא רוצה להתערב ואני שואלת אתכם...
האם זה הגיוני? האם זה לא מעיד על בעיה במערכת היחסים שלי איתו? איפה האמוציות? איפה הגב שאמור להיות לי? איך הוא לא מנסה לשים לזה סוף? איך זה בסדר לשמוע את אמא שלי מדברת אליי בצורה כזו ולא להגיד כלום או אפילו לסמן לי לנתק את השיחה? אני נורא מאוכזבת ואני תוהה אולי אני רואה את הדברים לא בצורה נכונה...כרגע אני כועסת עליו והוא לא מבין מה אני רוצה.. בבקשה דעתכם...