הוא הרגיש לא מוכן לחתונה איתי אבל התחתן עם מישהי אחרת, מה לא בסדר אצלי?

היי.. אני אקדים ואומר שאני לא מצפה לקרוא פה איזה תגובה משנת חיים ודיי ברור לי שזאת תהיה סתם התפרקות שאולי תעזור לי אבל בכל מקרה תודה לכל מי שיקרא את זה ואולי גם יגיב.
אני בת סמינר. בת 21 וחצי. אני לא יוצאת הרבה לשידוכים ויצאתי רק עם כמה בודדים.. לפניי חצי שנה בערך הכירו לי בחור ישיבה,ָ קטן ממני בשנה וחצי בהתחלה סירבתי בתוקף כי לא הסכמתי לצאת עם בחור בן 19 למרות שזה מאוד שונה מבחור בן 19 חילוני וחושבים על דברים אחרים לגמריי. בסוף השתכנעתי כי שמעתי מאנשים שהוא בחור מדהים ויש לו לב רחב מאוד. אחריי שהכרתי אותו והייתה לנו את הכימיה הכי טובה שהייתה לי עם כל מי שהכרתי לפניו הבנתי למה כל אחד שמכיר אותו אומר עליו שיש לו לב רחב. בחיים לא ראיתי בן אדם כזה רגיש לסביבה, מקשיב וטוב לב ואמרתי שיש לו ממש אופי של אישה (במובן הטוב!!!) הוא רגיש ויודע להכיל כמו שלא ראיתי אצל אף בחור לפניו הוא לא יכול לפגוע בזבוב. ישר ידעתי שאני רוצה להמשיך את זה למרות שהפריע לי הגיל בהתחלה, בכמה שיחות איתו הכל נעלם והרגשתי שאפשר לדבר איתו שעות!!!!
אחריי שבועיים-שלושה בערך התבשר לי שהבחור טוען שאני מאוד מוצאת חן בעיניו אבל הוא מרגיש לא מוכן עדיין לחתונה ומרגיש שהוא רוצה ללמוד לפחות עוד חצי שנה בישיבה כדי להתעצב וללמוד יותר.
קצת התאכזבתי אבל אמרתי שזה לטובה שילמד עוד קצת ואולי אחריי זה הדברים יתקדמו איתנו. בנתיים הכירו לי מישהו אחריו שבהתחלה הייתה כימיה אבל היא לא השתוותה לכימיה איתו וכל הזמן חשבתי עליו ועל החצי שנה הזאת....
אחריי חודש גיליתי שהכירו לו מישהי ושהם מתחילים ממש לצאת לפגישות!!!
ממש נפגעתי כי לא הבנתי מה קורה. מישהו שמכיר אותו טוב מגיל קטן ולומד איתו בישיבה אמר לי שהוא בהתחלה באמת לא רצה לצאת איתה כי באמת הוא הרגיש לא מוכן כפי שנאמר לי אבל שיכנעו אותו לצאת איתה לפחות לפגישה אחת והיא מצאה חן בעיניו. אחריי חודשיים גיליתי שהם קבעו מפגש בין ההורים וסיכמו שהם מאורסים.
הלב שלי נשבר. (לא אשקר) הייתה לי עוד תקווה שזה יתבטל.
בסוף הם התחתנו.
ואני נשארתי עם תחושה שמה בי לא בסדר?? למה הוא היה אמור ללמוד חצי שנה כדי להיות יותר מוכן בשבילי ופתאום אחריי חודש היא הגיעה משום מקום ותוך חודשיים שלושה הם כבר נשואים.
אני מרגישה פספוס וכאילו לקחו לי משהו שבתחושה שלי היה אמור להיות שלי. אני באמת קיוותי שהוא לוקח חצי שנה בשביל להתבגר יותר ולהיות מוכן יותר לחתונה ולאחר מכן גם שאלתי אותו אם הוא עושה את זה בשביל שהוא יהיה מוכן יותר לצאת איתי ולהתחתן והוא ענה שכן. כדי להתבגר יותר ולבוא לקראת זה מוכן מאוד.
וכשהכירו לי את הבחור שאחריו אני כל הזמן חשבתי עליו ולא המשכתי עם הבחור הזה בכלל כי אני באמת רציתי לחכות לו כי הרגשתי משהו שלא היה עם אף אחד ולא רציתי לוותר על זה.
ועכשיו אני מרגישה כל הזמן כאילו מה היה בה שגרם לו להרגיש "מוכן" בלי ללמוד את החצי שנה הזאת כפי שהוא אמר ופשוט ישר ללכת על זה.
משהו אולי דפוק אצלי ??? אני מרגישה שכולם סביבי מתארסים, מתחתנים, שכל החברות שלי כבר נשואות וחלקן עם ילדים ובאמת שלא מלחיצים אותי זה רק אני את עצמי והפחד להישאר לבד גובר ועולה.... ואני מרגישה כל הזמן שיש עליי איזה עין כזאת וכלום לא מסתדר והולך לי!
אני מתנחמת בזה שמה שצריך לקרות קורה ושלכל אחד יש את הדרך שהשם כתב לו והמסלול חיים שהוא צריך לעבור וכנראה שהיא הזיווג המתאים לו ושכל מה שקרה איתי קרה רק בשביל שהיא תגיע "ותתפוס" את המקום במקומי ברגע הכל כך לא צפוי הזה.
מזל שיש לי את האמונה שלי ואת ההבנה שכנראה זה לא שלי ושזיווג הוא משמיים.
אבל אני מניחה שכל אחד יוכל להזדהות איתי שזה הדבר הכי מאכזב בעולם, הרגשת פספוס ענקית!

אם מישהו קרא את זה עד כאן אז תודה... זה לא מובן מאליו להקשיב (סוג של) לבן אדם שאתה לא מכיר. אז שוב, תודה♥