היי, אני נשואה 7 שנים בת 27.
אף פעם לא ממש אהבתי ילדים. הייתי אוהבת לחבק ולנשק ואחרי כמה דקות לשלוח אותם להורים שלהם. וכך גם עם אחיינים שלי.
כשהתחתנתי הייתי ילדה.
לא רציתי ילדים מצד אחד אבל מצד שני הייתי מאוד סקרנית מלהיות בהריון ותשומת הלב שאקבל.
מצד אחד בכיתי כל פעם שקיבלתי מחזור מצד שני כל פעם שאיחר לי הרגשתי פאניקה וחשבתי על כל הדברים שלא הספקתי לעשות בחיים ואיך ילדים יהרסו לי את כל החלומות.
השנים עברו, קניתי דירה, סיימתי תואר, מצאתי עבודה יציבה, טיילתי ועשיתי הרבה דברים שחלמתי עליהם. אבל הריון לא מגיע. שנים של דאגות ומחשבות לכאן ולכאן שנתיים של טיפולי פוריות, הפלה אחת והרבה הרבה שאלות על מי אני ומה אני באמת רוצה
אני בטיפול פסיכולוגי ועוד מנסה להבין הכל. אולי זה קשור לזה שאמא שלי נפטרה כשהייתי בת 11 ואני מפחדת להביא ילדים שיסבלו כמו שאני סבלתי (העולם הזה לא משהו אבל אנשים ממשיכים להביא אליו ילדים כאילו הכל פה טוב)
אולי זה קשור לכך שאני מפחדת ממחויבות שממנה אין דרך חזרה.
בדיוק היום נודע לי על כמה חברות שילדו. כולן התחתנו אחרי וזה כבר הילד השני והשלישי. אני ממש בדיכאון מזה ומרגישה שכולם נורמלים ורק אני דפוקה ומוזרה ולא מאופסת על החיים.
האם אני היחידה שמרגישה כזאת אמביוולנטיות כלפי הבאת ילדים לעולם?
כל אישה שמביאה ילדים לא מפחדת שהיא עושה משהו שאין ממנו כל דרך חזרה?
אשמח לעצות ותהיות שלכן נשים יקרות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025