אני משתחררת עוד כמה חודשים ולא יכולה יותר. למה לא נותנים לי קבן?

כבר כתבתי פה בעבר וכמו שכתבתי פעם קודמת, לא רוצה שהשאלה תתפרסם בפייסבוק כי יזהו אותי, אני משרתת בתפקיד שדורש ממני להיות 3 שנים בצבא, לא קרבי למי שחושב, אני עושה יומיות ולא אפרט יותר מידי - אבל לאחרונה המצב בבית נהיה גרוע מאוד גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה בריאותית, ואף אחד לא מתחשב בי
סבלתי המון בשנתיים ומשהו האחרונות ועברתי המון דברים בבסיס שלי, בין אם זה לריב עם מפקדים, ריתוקים, משפטים, התנכלויות וכו'
המפקדים שלי הם אנשים רעים שלא מתחשבים במצב בבית, לא אכפת להם מהחיילים וכל מה שמעניין אותם זה היעילות של העבודה ושהעבודה תתבצע, הם משאירים חיילים הרבה אחרי שעות העבודה, משאירים חיילים עם תש 7 עד 7 בערב, צועקים על חיילים שלא עובדים בין 12 ל 12 וחצי שזה אמורה להיות הפסקה בכלל...
אני חיילת טובה שעושה מה שצריך עד שאני כבר מתפוצצת, אני לא מפונקת ולא היה לי אכפת אף פעם להישאר עד 5 וחצי כל יום, אבל בגלל המצב בבית עכשיו אני לא יכולה לאפשר לעצמי שעה וחצי נסיעה ןלחזור ב 7 הביתה, דיברתי עם משקית תש והיא פתחה לי בקשה לתש 7 לא שזה עוזר לי יותר מידי כי גם ככה אני בקושי עושה תורנויות, המפקדת האישית שלי יודעת את המצב בבית ולא אכפת לה, אחרי שעשיתי לילה תורנות ביקשתי לצאת מוקדם כי גם ככה לא הייתי בבית לעזור ולא היה לה אכפת "את לא יוצאת עד שהעבודה לא גמורה מצידי שזה יהיה 5 בערב", גם בבוקר אני עוזרת בבית ולא יכולה לעלות על אוטובוס מוקדם אז אני עולה על אוטובוס שמגיע בול בזמן לבסיס, יום אחד איחרתי קצת והמפקדת שלי אמרה לי "מצידי תעלי על אוטובוס גם ב 4 וחצי בבוקר", ביקשתי מיוחדת של 3 ימים !!! בשביל ללכת עם אמא שלי לטיפולים שלה והיא אמרה לי "אני לא חייבת לאשר לך שום דבר, אני אחשוב על זה, קודם נראה כמה תספיקי מבחינת העבודה"
ביקשתי קב"ן לפני חודש וחצי!!!!! ולפני שבוע שאלתי מה עם זה והיא אמרה לי "תתקשרי תקבעי לעצמך" למרות שהיא יודעת טוב מאוד שהיא זאת שאמורה לקבוע ואין לי אפשרות לעשות את זה
אני תשושה, עייפה, בוכה כל יום, עצובה, מאחלת לעצמי לעבור תאונת דרכים או משהו העיקר להישאר בבית ולא ללכת לבסיס, חשבתי להיות נפקדת אבל לא באלי דפוק, ולא באלי לצאת מהצבא אחרי שכבר סבלתי יותר משנתיים, אני באמת באמת אבודה