אני עתודאי שמתקרב לסיום הלימודים, לאן כדאי להשתבץ- ימלים או חילות?

אני עתודאי שמתקרב לסיום הלימודים האקדמאיים שלי בהנדסת מכונות.
השיבוצים מתקרבים ובאים ויש שני תחומים עיקריים שביניהם אני מתלבט:
ימלים - יחידות מחוץ לצבא. כלומר יחידות אזרחיות (תעשיות ביטחוניות כמו רפאל ועוד מקומות בסגנון).
חילות - יחידות הנדסיות בתוך הצבא בחיל האוויר חיל מודיעין חיל הים או חיל חימוש.

בעיקרון, בשני התחומים יש מקומות עבודה שמעניינים אותי מבחינה מקצועית אבל לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות אחרים:
1. תרומה למדינה - אולי זה נשמע מגוחך בשביל יוצאי צבא אבל זה עניין שמאוד מעסיק אותי. התגייסתי לעתודה לא כדי לברוח מהשירות הצבאי אלא כדי לתרום עוד מעבר למה שאני מחוייב. מצד אחד גם בימלים אני יעסוק בתחומים ביטחוניים שמאוד עוזרים ותורמים לביטחון המדינה אך מצד שני אם אלך אליהם מרגיש לי כמו התחמקות מהצבא.
2. חוויה צבאית - בהמשך לסעיף הראשון אני חושב שיש איזושהי חוויה בלהיות בצבא, שהיא חלק מההווי הישראלי. עשיתי במהלך החופשות טירונות וקורסים בצבא שמאוד נהיניתי מהם (בעיקר בדיעבד) ובנוסף להתחמקות מאחריות שהזכרתי בסעיף הראשון, מרגיש לי גם פספוס של חוויה צבאית. אני חושב שגם הצבא מביא לך הרבה כלים של סבלנות, אחריות קבוצתית וכלים חברתיים ופיקודיים שלא מוצאים במקום אחר.
מצד שני גם חיל המודיעין והאוויר רואים את עצמם נפרדים מ"הצבא הגדול".
3. מקצועיות - בימלים העיסוק הוא כמו עבודה לכל דבר. אנשים שמגיעים לשם בחרו להיות שם והם בעלי רצון להוכיח את עצמם ולהתקדם, לא אצטרך להתמודד עם אנשים שרק מחפשים להתחמק מאחריות ומעבודה ומחכים לשחרור.
4. עבודה לכל החיים - בדר"כ עתודאים שמגיעים לימלים מקבלים שם עבודה אחריי השחרור.
5. כלכלה - מצד אחד אין מה להשוות בין ימלים וחילות בקטע של תנאי עבודה: איכות הארוחות, ניקיון כללי וכדומה. מצד שני בחילות אני יוכל לקבל בחלק מהבסיסים מגורים ובכך לפטור את עצמי משכד וחשבונות, תחבורצ תהיה בחינם ואני יוכל להשקיע את הכסף שאקבל בסדיר (כ-2500 שח - שבינינו לא מספיקים לשכד וחשבונות) בדברים אחרים וגם בחסכונות. בעצם, אם אלך לחילות אז גם אני יוכל לצאת לעצמאות כלכלית מהירה יותר מההורים (שזה מאוד חשוב לי לא להגיע לגילאים מאוחרים ועדיין להיות תלוי בהורים) וגם אני יוכל להתחיל לצבור חסכונות כדי להסתדר בעתיד. בימלים ספק אם אצליח לצאת לעצמאות כלכלית טוטאלית לפחות עד הקבע (כלומר עוד 3 שנים). מצד שני, בקורסים בצבא גיליתי שאמנם אני מקבל ארוחות ומגורים אבל השאלה היא באיזה רמה.. אני אמור להיות קצין ככה שתנאי המגורים והחד"א יהיו טובים יותר אבל באמת מעניין כמה טובים יותר..
6. סביבת העבודה - בימלים ממוצע הגילאים הוא 40. ככה שלהגיע בגיל 22 נראה לי דיי מדכא. באונ אני רואה שהפרש גילאים של 10 שנים יכול להיות משמעותי אז מה לגביי 20 שנה? אני מניח שלצאת לברים ולמסיבות לא יקרה שם.. בחילות אמנם האנשים יותר קרובים בגיל אבל מרגיש לי שהסדירניקים במקום מאוד שונה מאיפה שאני נמצא היום. אני רואה את התיכון והאונ בתור 2 תקופות שונות בחיים שלי ומאוד השתניתי והתבגרתי במהלך השנים באונ (גרתי מחוץ לבית, האחריות האישית גדלה מאוד, נחשפתי לאנשים מבוגרים יותר והייתי בסביבה בוגרת שגם השפיעה על תפיסת החיים שלי. בנוסף גם מעצם היותי עתודאי הייתי צריך להתמודד עם הרבה מצבים של התנשאות מעליי וכדומה שזה פיתח בי הרבה תכונות של חוסר התעסקות בתדמית, להפסיק לקחת דברים ללב ויכולת לסלוח ולהבליג על דברים). כשעשיתי את הקורסים בצבא פתאום הרגשתי שחזרתי לתיכון: התעסקות רבה באיך שהדברים נראים כלפי חוץ, הערכה של אנשים שעושים הרבה רעש וצלצולים, "שביזות" מהסוג של איך אני מתחמק מה"קאדר" הזה (באמת שעשיתי הרבה קאדרים וזה לא כזה נורא). וגם היה למשל מקרה שבו באחד המעגלים נאמר שאני מתנדב הרבה ופשוט לא עושה מזה עניין אז לא יודעים, יום לאחר מכן היה צריך התנדבות להחליף מישהי במטבח (לא מהסיבות הכי ראויות אבל נזרום) אז במין אינסטינקט כזה מישהי אחרת מבקשת שאעלה במקומה. אני התנדבתי הרבה מרצון אבל באותו רגע לא הכי התאים לי ובאמת שלא הבנתי את הקטע הזה של הוא עוזר אז בואו נפיל עליו עוד. מן הסתם שלא עליתי בסוף אבל הסיטואציה הרגיזה אותי. בקיצור בחילות באמת שאני מרגיש שוני מהסדירניקים ומהתפיסה ודרך החשיבה שלהם.
7. התקדמות תעסוקתית - באופן כללי בצבא מתקדמים מהר יותר מבימלים משום שבצבא אתה נמצא לזמן קצוב וצריך למלא תקנים. ככה שאוכל להגיע לתפקידים גבוהים יותר מהר יותר.

אשמח לתשובות ולשמוע את דעתכם כי אני כבר מבולבל לחלוטין:)