אף פעם לא חשבתי שאני אקלע למצב כזה.
הייתי תלמידה טובה, פעילה בתנועת נוער, עם מעגל חברתי רחב, תחומי עניין ותחביבים. נכון, היו לי תקופות מדוכדכות בתיכון אבל אף פעם לא הרגשתי ככה.
בחודשים האחרונים אני פשוט בדיכאון עמוק שאני לא מצליחה לצאת ממנו.
אני לא רואה שום טעם להמשיך לחיות, אני לא רוצה לצאת מהבית או לעשות כלום.
כל החברים שלי התרחקו ממני, ובאמת שנשארו לי אפס חברים שאני יכולה לדבר איתם על מה שמטריד אותי.
המשפחה שלי תמיד הייתה מנוכרת ממני. ההורים שלי טרודים בעבודה שלהם ובעניינים שלהם, והרמה הרגשית שלהם היא אפס.
אני מרגישה לבד בעולם. לא מצליחה לדבר עם אף אחד על כלום. כל הזמן ההורים שלי טוענים שהם מאוכזבים ממני, שהם לא רואים אותי עושה כלום עם החיים שלי ושאני רק יושבת בבית.
אני רוצה לצאת, לעשות משהו, אבל אני כל כך מדוכאת, אני לא מצליחה להרגיש כלום. למען האמת, הזמן היחיד שאני מרגישה "חיה" הוא שיש לי התקפי חרדה קצרים. בשאר הזמן אני כמו זומבי מהלך.
אני אשמח לשמוע מאנשים שחוו מה שאני חוויתי. איך התמודדתם עם זה, איך יצאתם מזה..? אפשר בכלל לצאת מזה? אני מרגישה שאני אשאר מדוכאת ומתה מבפנים כל החיים שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025