סיפור של שש שנים עם האקסית, בטוח שהיא רוצה אותי למרות שהיא אומרת שלא. להתאשפז?

טוב, זה ארוך. תביאו פופקורן.

יש לי אקסית שהיה לי קשר מאוד מאוד קרוב איתה, אבל היינו צעירים ולא ידענו להתמודד עם עצמנו ויום אחד היא פשוט עזבה. זה היה מאוד טראומטי בשבילי כי זה היה הקשר הגדול הראשון שלי, ואני בטוח לחלוטין שמאז, זה השפיע על היחס שלי לנשים ולמערכות יחסים בכלל. אבל אני לפחות מודע לעצמי, והאקסית שלי ממש לא, וזה פשוט משגע אותי.

הקשר בינינו אף פעם לא נותק לגמרי. בשש השנים האחרונות אנחנו בקשר "ידידותי" של on and off, רבים משלימים, רבים משלימים. אבל לא חזרנו לצאת ולא שום דבר כזה. אני זה שאחראי לניתוק הקשר, חוץ מהפעם הראשונה שבה היא זרקה אותי. מאז, בכל הפעמים, אני זה שכועס עליה ולא רוצה יותר לשמוע ממנה. ובכל פעם היא דוחפת את עצמה בחזרה לחיים שלי. חשוב לציין לגבי הרקע שלה, שיש לה איזו בעיה של אובססיה, אני לא בטוח אם זה ממש ברמת OCD וכנראה שלא, אבל היא אדם אובססיבי. זה משהו שהיא סיפרה לי.
אני חלק גדול מאוד מהחיים שלה. היא סיפרה לי שהיא חושבת עליי גם בתקופות שאנחנו לא בקשר. אני אדלג רגע לסוף.

ניתקתי איתה קשר לפני כמה חודשים. מסתבר שיש לה ריבים עם החבר הנוכחי עליי, כי היא רוצה לשמור איתי על קשר והוא לא מרשה לה. זה הכעיס אותי מאוד לחשוב שאני עלול חס וחלילה לגרום לפירוק של קשר, גרם לי להרגיש כמו גלגל חמישי, ואמרתי לה שאני מאחל לה המון בהצלחה אבל אני פשוט לא יכול להיות איתה בקשר. וזו פעם ראשונה שאני מנתק איתה קשר בלי לריב, בלי לכעוס עליה, באמת קיבלתי את זה והבנתי שהיא אדם עצמאי עם חיים משלה ויש לה בן זוג שהבנתי שהעסק איתו די רציני, ומבחינתי לא לעניין שנישאר בקשר. אז ניתקתי. מאז היא כמובן ניסתה ליצור קשר כמה פעמים, אבל לא נתתי לה, וגם אם עניתי לאיזו הודעה זה היה בתשובות קצרות ולא הראיתי בה שום עניין. באמת רציתי להמשיך הלאה.

לאחרונה הייתי בעיר שלה והיא גילתה את זה דרך עמוד ציבורי שלי בפייסבוק. היא שלחה הודעה שהיא רוצה להיפגש. עניתי שוב בלקוניות, אבל היא נשמעה די נלהבת וממש נראה שהיא עושה מאמץ בשביל זה. הכל ביוזמה שלה. ואני כמו טמבל אמרתי לעצמי "יאללה בסדר, נשב על כוס קפה", שזה מה שהיא ביקשה. אז הלכתי וישבתי איתה. בקושי חיבקתי אותה כשנפגשנו, רק היא חיבקה אותי. ישבתי מעבר לשולחן, לא לידה, עניתי לה בתשובות קצרות, ממש לא ניסיתי לפתח איתה שיחה, ובקיצור הייתי די עצבני מזה שהכנסתי את עצמי לסיטואציה הזאת. אפילו נכנסתי בה על זה והגענו למקום שהיה לה כבר ממש לא נעים בשיחה והיא אמרה שהיא מרגישה "מאוימת". סתם כדי לסבר את האוזן, זה בית קפה הומה אדם לאור יום, זה לא שהייתי פוגע בה. אבל כן כעסתי עליה. אפילו הסברתי לה, מה פתאום את קוראת לי אם אמרתי שאני לא רוצה קשר איתך? זה הרי זלזול. אז היא אמרה שהיא "בודקת את הגבולות שלי", ואני שמעתי את זה ואני חייב להגיד לכם, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הרגשתי כזה זעם נבנה בתוכי. ואז הגענו לחלק של השיחה שהיא אמרה שהיא מרגישה מאוימת והתכווצה ממש בכיסא. זה הרתיח אותי.

יצאנו מבית הקפה. הלכנו באותו כיוון במקרה שהוא הכיוון של הבית שלה, איפה שהיא גרה עם הבן זוג הזה שלה. אגב, הוא לא מרשה לה להיות איתי בקשר, כן? אז כל הפגישה היא ללא ידיעתו ובניגוד לרצונו, וביוזמתה. כשהיינו אמורים להיפרד היה די קשה, כי אני כמובן לא רציתי לחבק אותה והיא לא כל כך ידעה מה לעשות כי הבינה כבר שאני כועס עליה. אבל בסוף איכשהו התחבקנו. והתחבקנו הרבה זמן.
באמת קשה לי לכתוב את זה וגם עכשיו הלב שלי דופק, וגם אז הלב שלי ממש דפק. אז התחלנו להתנשק. שש שנים לא התנשקנו. והיו מלא אנשים ברחוב שחלפו. עכשיו, לא איזה נשיקונת קטנה על השפתיים. נשיקה באמת עם להט ותשוקה שבאמת לא הרגשתי הרבה שנים, עם חיבוקים, עם נשיקות בצוואר, בלחיים. אם היה עובר שם צלם הוליוודי הייתה לו סצינה מהסרטים. ממש ככה.
ביקשתי ממנה שתלווה אותי עוד קצת עד לתחנה כדי שאוכל לנסוע הביתה לעיר שלי. היא הסכימה למרות שזה גרם לה לאחר לאיזה אירוע. הלכנו יד ביד. בסוף עמדנו שם והיינו צריכים באמת להיפרד. לא רציתי לנשק אותה כי רציתי לראות מה היא תעשה, והיא פשוט התקרבה אליי ונישקה אותי. אחרי שנפרדנו עוד הסתכלנו אחורה אחד אל השנייה. בקיצור, מה אני חופר לכם, הבנתם את הרעיון.

הפואנטה היא שעכשיו אני בטוח שהיא מעוניינת בי, וזה מוציא אותי מדעתי. אני אומר לעצמי ככה:
לבחורה יש אופי אובססיבי, היא חושבת עליי כבר שנים. היו לה שני קשרים גדולים אחריי שאת שניהם היא תיארה בפניי כ"מורכבים" ועם כל מיני בעיות. עם אחד מהם היא אפילו אמרה לי שאם הם היו נפרדים, אז היא הייתה חוזרת אליי, וכשהבעתי רצון אז "במקרה" שבועיים אחר כך הם נפרדו. ובסוף לא היינו ביחד כי רבתי איתה. ועם החבר הנוכחי היא גם רבה על זה שהיא רוצה להישאר איתי בקשר. בנוסף, היא כל הזמן מנסה לחדש איתי את הקשר גם כשאני מבהיר לה שאני לא מעוניין. כלומר זה בניגוד לרצוני לחלוטין, בהתחלה כמובן ואחר כך אני משתף איתה פעולה. בקיץ שעבר היא הייתה רווקה ואמרה שהיא רוצה לבוא לישון אצלי, והיא באה ללילה ונהנתה כל כך שהחליטה להישאר עוד לילה. היא יכלה לבחור לישון על הספה או בחדרים ריקים שהיו בדירה, ובחרה לישון איתי במיטה. לא היה בינינו כלום, כי לא הייתי בטוח שאני רוצה משהו איתה. רק כמה חודשים אחר כך היא אמרה לי שזה באמת היה ניסיון שלה לבדוק אם אנחנו יכולים להיות ביחד. חוץ מזה, מה שהיה בפעם האחרונה די מבהיר את העניין שלה.
אני מדגיש: ישבנו בבית קפה. היא שתתה כוס קפה, ואני לא שתיתי כלום. לא היינו שיכורים, לא היינו מסוממים, היינו בפגישה שהיא יזמה בניגוד לרצונו של הבן זוג שלה, זו לא הייתה נשיקה אחת קצרה אלא הרבה, חלקן היא יזמה, היא החזיקה לי את היד במשך ההליכה, היינו צלולים לגמרי והיה הרבה להט.

בעקרון, מה שבאתי לשאול כאן זה אם אני רואה דברים, או אם היא משקרת גם לי וגם לעצמה וגם לכל העולם. אני בטוח שאני רואה סימני משיכה אצלה, והיא כל הזמן אומרת לא לא מה פתאום, אנחנו לא מתאימים, יש לי בן זוג, טוב לי, בלה בלה בלה. אם טוב לה עם הבן זוג אז איך היא מסכנת את הקשר בזה שהיא נפגשת איתי ומתנשקת איתי ברחוב?! זה נשמע לי פשוט כמו סילוף כזה של בחורות, שמספרות לעצמן סיפורים. גם זה שכל הקשרים שלה עם גברים הם תמיד "מורכבים" ומלאי בעיות נראה לי די חשוד. ברור שהבעיות אצלה, ולא אצל שני בחורים שונים שאין ביניהם שום קשר, אז מה גורם לבעיות האלה? אולי היא חיה בשקר וזה מה שהורס לה?

אז זאת השאלה. לפי מה שסיפרתי, מה קורה כאן?
אני צריך אשפוז כי אני בטוח שהיא רוצה אותי למרות שהיא אומרת שלא?
או שהיא חיה חיים שקריים, והיא בעצם מחפשת אותי כל הזמן?

אני אוסיף סקר, למרות שמעניין אותי לשמוע תשובות ממש. וכן, לפני שמישהו יגיד משהו, זה שהתנשקנו לא מפריע לי. החבר שלה לא מעניין אותי בכלל.