אחרי 10 שנות נישואין, האם הגיע הזמן להגיד שלום יפה?

אשתי מאוד אוהבת אותי ותמיד מנסה רק לתמוך ולחזק,
אני נמשך אליה וליופי שלה מבחינה מינית אין לי שום בעיה עם המראה שלה (על אף שהיא תמיד חסרת בטחון במראה שלה ואני אומר לה שאין שום בעיה)

לצערי היא ואני שני ניגודים מקצה לקצה,
אני בן אדם רגוע מאוד משתדל לדבר בשפה נעימה ושקטה וזה מתבטא גם עם הילדים,
לעומת זאת אשתי מדברת כל הזמן בטונים גבוהים,
צועקת מאוד בקלות כמעט על כל דבר,
רעשנית, חטטנית, חשדנית בי ברמות קשות, יש לה המון קנאה תמיד על כל דבר שאני עושה,
אף פעם לא בוטחת בי בכל התחלה, אבל אחרי שרואה שאני רוצה את זה מאוד היא נרגעת כי מבינה איפה טעתה,

יש ביננו הרבה מאוד מריבות בעיקר בגלל הסיבה הנ"ל וזה גורם להרבה בעיות אחרות,

לצערי מרגיש שכבר לא אוהב אותה, ואת האמת לא זוכר אם היו רגעים כאלו בעבר אולי הקושי מכסה על רגעים שאולי היו אבל מרוב שאני כל כך לא מחובר אליה כבר אין לי רגש אהבה אליה,
הילדים הם מעל הכול כמובן!
ומבחינתי כרגע השיקול היחיד אם להשאר/להפרד זה רק בגללם,

יש ביננו הרבה מריבות מאוד קשות ופעמים רבות זה מתפרץ גם ליד הילדים,
מתחיל מהצעקות שלה ואז זורקת איזו מילה ממש פוגעת וזה ממשיך להעלבות ברמות קשות ופסיכיות עד כדי איבוד עשתונות!
היא פשוט מצליחה להעלות לי את הסעיף ברמה שחוץ ממנה אני לא זוכר בחיים אם מישהו הצליח או יצליח אי פעם לעצבן אותי כמו שהיא מצליחה ונראה שהיא מרגישה סיפוק מזה שהיא מצליחה לעצבן אותי , האגו הנשי שלי מתחזק מזה...

זו האשה שלי ומרגיש לי שבמקום להיות החבר הכי טוב שלה אנחנו "האוייבים הכי גדולים"!

למה להמשיך את הסבל הזה שאני חי בו,
לא טוב לי איתה מאז שהכרתי אותי כמעט ואין רגעים מאושרים (לפחות אני לא זוכר כאלה) וגם אם יישאלו אותי על רגע אחד שיש תחושת אושר ממנה אין לי אפילו אחד כזה,
היא כל הזמן רודפת אותי, מאוד חושבת עליי כל הזמן בודקת אותי, אשה מאוד ביקורתית ומגיבה כמעט על כל דבר,
מבחינתי היא האשה הכי יפה בעולם,
אבל מצטער שלא חשבתי עוד קצת לפני שהחלטנו על נישואין,
אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל 10 שנים לאחור אין מה לחשוב ביכלל,
אני לא יכול לחיות עם בן אדם כזה,
אני אוהב שקט בחיים ועכשיו יש בעיקר המון רעש כל הזמן איתה,
אני יכול לשבת ולשחק עם הילדים בשקט דממה והכל עובד כמו שצריך,
וכשהיא נכנסת הבייתה אני מקבל רק דיכאון מההתנהגות והרעש שהיא מייצרת כל הזמן,
זה מבלבל אותי מוציא אותי מאיזון וחוסר שליטה ולא יכול לתפקד בסביבתה!
היא כל הזמן טוענת שבחיים לא תיפרד ממני ולא תתן לי לעזוב אותה,
מצד אחד לא נעים לי ממנה כי היא באמת אוהבת אותי ונמשכת אליי 100%,
אבל מה איתי?
לא מגיע לי חיים נורמאליים?!?!
מרגיש מתוסכל ובמבוי סתום וסתם רציתי לשפוך את אשר על ליבי, אולי זה גם יעזור...