להמשיך להאמין וליזום לקראת אהבה?

אני אלמה בת 19 .
היה לי חבר שלוש וחצי שנים שאהבתי בטירוף , נפרדתי ממנו לפני קצת יותר מחצי שנה .לקח לי המון זמן להבין שמגיע לי יותר ,משום שכל פעם האמנתי לו שהוא הולך להשתנות אבל הוא התנהג אליי בצורה מזלזלת, לא העריך אותי ולא נתן לי את מה שמגיע לי - שעכשיו בדיעבד אני באמת מבינה שהגיע לי הרבה יותר ושהייתי צריכה לסיים את זה לפני כן .יחד עם זאת, אני לא מצטערת על כך משום שלמדתי המון מהמערכת יחסים איתו .
לאחר מכן הרגשתי צורך לחקור ולהתנסות . בפעם הראשונה אחרי הפרידה שהייתי מוכנה להיפתח למישהו הוא נישק אותי במסיבה וכשהרגשתי שהוא מגזים וביקשתי שיפסיק הוא המשיך וניסה בכח, יצאתי מהסיטואציה הזאת בנס וללא פגע פיזי אבל זה השאיר צלקת נפשית לזמן מה.
כל בחור שיצאתי איתו אחרי זה הרגשתי קושי רב בלסמוך עליו וכל פעם כשהיה מדובר במישהו שאני רוצה הרגשתי דחויה. המון פעמים אמרתי לעצמי שזה בסדר אלו החיים לא תמיד כולם ירצו אותי ,לפעמים אשמע לא כמו שאני אומרת לפעמים לאחרים לא - אבל אין מה לעשות זה עדיין לא נעים לשמוע את הלא הזה.
עכשיו אני בתקופה של חודש לפני גיוס ואמרתי לעצמי שאם יש מישהו שמוצא חן בעיניי אז לא לנסות וליזום משהו כי לא בא לי להיפגע בתקופה הקרובה ואין לי כח ורצון לשמוע שוב את הלא הזה .
ברור לי שבשלב מסויים בחיים זה יעבור לי ואני אהיה שוב פתוחה ללנסות, פשוט נוצרו אצלי מין מחסומים כאלה ומעצורים בלב ובראש שפשוט אומרים לי להימנע מהפגיעות שצפויות או עלולות להיות .
לפני כמה חודשים הצטרף אלינו עובד חדש ,הוא בן גילי ויש לנו חברים משותפים .
יש לנו כימיה ממש טובה , תמיד כיף לנו לעבוד יחד, תמיד מאד מצחיקים אחד את השני ויש אווירה ממש טובה . אני לא מתביישת ממנו ואני מרגישה כבר ממש פתוחה במלא המובנים .לא אכפת לי שהוא יראה אותי גם ברגעים הכי מכוערים שלי אך יחד עם זאת אני כן רוצה להיות יפה כל פעם לפני משמרת - בגללו.
לא אכפת לי לבכות לידו ולא אכפת לי להתפרק לידו והוא נותן הרגשה שאכפת לו והוא נותן לי הרגשה בתור חברה טובה לפחות משום שאף פעם לא העלנו את הנושא של יחסינו לאן - שאני שווה המון .
הייתי עכשיו בפסטיבל מוזיקה שגם הוא היה שם וממש ציפיתי שיתפתח משהו אבל זה פשוט לא קרה כי ראיתי אותו רק פעם אחת בשלושה ימים של הפסטיבל וחשבתי שאולי זה סימן שכלום לא צריך לקרות .
אני מאמינה בסימנים אבל הייתי רוצה סימנים לכך שזה כן צריך לקרות כי באמת רציתי את זה , אני לא יודעת אם הוא חושב עליי באותה צורה ובדרכ יש לי אינסטינקטים מאד טובים ואני מצליחה לקלוט אנשים מאד מהר אבל משום מה במצב הנוכחי איתו אני פשוט לא מצליחה לקרוא אותו . הלוואי ויכולתי .
השאלה שלי היא האם בכל זאת לנסות או כן לתת ללב לנסות להחלים לפני , נפגעתי המון בעבר ואני לא רוצה לתת לכאב ולעבר למנוע ממני דברים שיכולים להיות מדהימים עבורי בעתיד אך יחד עם זאת עלולים גם לפגוע בי שוב .
האם לנסות , ואיך ?