אני בת 20 (עוד פחות מחודש משתחררת) ורק שהתגייסתי והגעתי לבסיס שלי הכרתי את (שם בדוי) רון, ששירת שם כבר חצי שנה. הבנאדם עם הלב הכי טוב ורחב שפגשתי, עם ערכים נדירים שקשה היום למצוא. הקשר בהתחלה התחיל מידידות ולפני 9 חודשים החלטנו שזה כבר רציני :)
כול המשפחה שלי אהבה אותו, אחים שלי הקטנים מאוד התחברו אליו וכל יום מצפים שיגיע, וזה באמת הביא לי נחת וטוב על הלב שכולם אוהבים ותומכים.
הבעיה מתחילה כמובן באבא. תמיד מילדות אני זוכרת שהוא אדם מאוד דומיננטי וקשה, לא מתחבר לכל אחד ואפילו עליי הוא בקושי סומך (חשוב לי להגיד שאני לא שותה/מעשנת/הולכת למועדנים לא עושה בעיות או משהו שיגרום לו עד כדי כך לחשוד..) וככה מבלי שרציתי מגיל קטן אני ואחותי התחלנו לפתח כלפיו שנאה מסויימת, שהוא כופה עלינו את ההתנהגות האגרסיבית הבוטה והשמרנית שלו.
קשה לו לשחרר או פשוט להתרגל לזה שיש לי חבר.
כשרון מבקש למשל לישון אצלי, אני מנסה לא לפרוץ בבכי כי פשוט אני מתביישת להגיד שאי אפשר, למרות שאני הכי רוצה בעולם כי כולם נהנים בחברתו.
פעם אחת רון כבר הספיק לישון אצלי כי אמא שלי שכנעה את אבא, אבל גם זה היה כרוך בתנאים שהוא הציב שגרמו לי להרגיש בכלל חרטה על זה שביקשתי.
ניסיתי לדבר אבל פשוט הבנאדם לא מוכן להקשיב ואני כבר אובדת עצות, הסיטואציה הזאת מעיקה עליי כל יום שעובר ואני מוצאת את עצמי בוכה המון.
הקשר איתו זו בעיה של שנים, פשוט הקשר עם רון הדגיש את הבעיה שאיכשהוא נדחקה הצידה.
אשמח אם אוכל לקבל עצות, תודה על ההקשבה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025