תקין
הוריי התגרשו כשהייתי בן 7. לעולם הם לא דיברו איתי שיחות נפש. אין לי מושג מה הם עשו בחיים הארוכים שלהם. אני יודע דברים כמו איפה הם גרו ומתי הם עברו דירה וכאלה אבל כלום על חייהם הנפשיים/רגשיים. והם אף פעם לא הצליחו להוציא ממני כלום. ניסו מעט מאוד שהייתי בן איזה 13, לא זרמתי איתם והם וויתרו. וזהו. גם חברים לדבר איתם לא היו לי אף פעם למרות שתמיד הייתי מוקף חברים כביכול.
מגיל 15 אני בדיכאון שנמשך עד לתקופה האחרונה שבה אני מרגיש שאיבדתי את עצמי לגמרי. כל כך איבדתי את עצמי שהצלחתי לשכנע את עצמי שאני לא בדיכאון, ברחתי מהכל ונהייתי שמח מבלי לפתור כלום. אני כל כך אבוד שאני רוצה לחזור בתשובה ותמיד התנגדתי לרעיון של דת. אני מפחד לדבר עם ההורים כי אני מרגיש שלהגיד להם שעצם העובדה שהם אף פעם לא היו שם בשבילי מבחינה נפשית פשוט ישבור אותם כבני אדם. שהם נכשלו בתפקידם כהורים. אני פשוט לא יודע מה לעשות אני מרגיש מועקה כל כך גדולה.. הבנתי שבגלל שלא דיברתי עם אף אחד אף פעם פשוט ננעלתי בתוך עצמי. כל הפוטנציאל שהיה בי, כל מה שיכולתי להוציא החוצה ננעל בתוכי לנצח בגלל שלא יכולתי לבטא את עצמי שהייתי צעיר כי לא ידעתי איך. ככה נוצרות הפרעות אישיות? הייתי ילד מאושר לפני הדיכאון. אני פשוט מת. אדם מת שהולך על האדמה. בלי אופי, בלי מטרה, בלי תחביבים מילדות פשוט כלום. ובתקופה האחרונה האשמתי רק את עצמי במצב, שזאת אשמתי שלא ביטאתי את עצמי. אבל אם לא הייתי מודע לנזק שזה מסב לי, לא ידעתי שהבעיה היא שאני לא מבטא את עצמי, אז האם אני באמת אשם?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025