כדאי לצאת מהשנת שירות? אני לא מסתדר שם, מרגיש מנוצל ולא משמעותי

שלום לכולם קוראים לי יצחק ואני עושה שנת שירות מהנוער העובד והלומד בבאר שבע.

אני חי עם עוד 14 ילדים אחרי ש-3 פרשו לא מזמן ואני מדריך בקיבוץ בשער הנגב.

אני מרגיש בודד, מתוסכל, עצוב ובעיקר כאב!
אני לא בולט בבית מבחינה חברתית, ואין לי חברים.
לוקחים אותי כמובן מאליו ואני עם אנשים שהם בוא נגיד, לא הייתי שומר איתם קשר לטווח הארוך (חוץ מילד 1)
בתחילת השבוע היה לי תקל עם ילד עלים שלא מסוגל לשלוט בכעס שלו כי לא באתי לעזור לו. אני מרגיש מאוד מאויים לידו. (הוא הגיע רק כדי לדחות את הצבא, ולא היה מי שיסנן ילדים כאלה כי בשנת שירות הזו אין מיונים. וחבל!) אבל עוד יותר כואב לי שאין לי חברים בגרעין ושלא סמים לב אליי מספיק ואני מרגיש מאוד מרוחק מהילדים שאיתי. מעציב אותי שהם מתייחסים אלי מגעיל.
הבית מלא באינטרסים וריחולים במקום אהבה.

ובקשר למשימה שלי, מעבר לזה שאני מרגיש מנוצל ולא משמעותי, המנהלים שלי מתנהגים אלי כמו אל חרא. חלקם מזלזלים בי בדיבור, חלקם לא רואים אותי בכלל וחלקם לא אכפת ממני. הם לא באים לקראת הבקשות שאני מחוייב לקבל. ולא שמים לב אליי, הם לא מייחסים לי חשיבות.

כמו למשל, אני מדריך קבוצה 1 בקיבוץ יחד עם שמיניסטית שכבר שנה שניה מדריכה אותם, שסמה עלי אלף קצוץ! היא מתה להפטר ממני.
רק אתמול ניסתי לדבר איתה והיא מחרטטת עלי עד עזה בשביל לא לדבר איתי. יש בינינו אווירה של שנאה, אין ספק.
למרות ששאר המדיריכים שאיתי מדריכים 3-4 קבוצות לבד! חוץ מזה שמגיע לי להדריך קבוצה נוספת, אני רוצה שהיה לי דרך ייחודית ומשמעותית עם קבוצה משלי.
המנהל שמעלי לא נותן לי להדריך קבוצה נוספת בקיבוץ כי הוא זה שמדריך אותה, הוא לא אמור לעשות את זה!! הוא לוקח את מה שאני צריך לעשות. הוא חזיר שחושב רק על האינטרס שלו, אני באמת לא מבין איך לא עושים כלום בקשר לזה למרות שפניתי לאנשים שמאליו.
איך זה הגיוני בכלל?, אלהוים יישמור!!
דברתי איתו על זה, ואין עם מי לדבר.

פעמיים בשבוע יש לנו יום שכולו שעמום מה שנקרא. אנחנו יושבים במעגלי שיח והמנהלים קןראים לזה יום לימוד. ומדברים על דמוקרטיה, רבין, החברה הישראלית, ובגדול על השנת שירות. זה חשוב אין ספק בזה! אבל בחיאת רבק זה משעמם תחת, תדמייניו לשבת משמונה עד חמש שש בלי לזוז ושאתה חייב להיות בשני המפגשים השבועיים האלה כל הזמן.
זה הורג אותי, ואף אחראי ומנהל לא סם עלי ועל הצרכים שלי. בפעם הראשונה שדברתי עם האחראי שמעביר את השיחות האלו על זה שקשה לי להשתלב ולהכנס לשיחות, והם נורה מתישות אותי הוא זילזל בזה. אחרי זה הוא אמר בפורום של הגרעין שאיתי שאנחנו צריכים להתאמץ יותר וכשבאתי לענות לו שהוא לא מנסה להבין אותי ואת הקבוצה הוא אמר לי ״שקט״ מול כולם כאילו אני בכיתה א׳ והוא המורה שולה. זה פגע בי מאוד!

אמא שלי אומרת לי שאני ילד עדין, ושכדאי שאני אצא מהשנת שירות הזו והיא מקווה שהיה לי מקום טוב בצבא.

אבל בניגוד לכל זה, בצד השני של המוזניים מונחת הכף שמלאה בטוב לחניכים שאני מדריך ואני פשוט מת מאהבה עליהם.
על חבר יחיד בגרעין שאיתי שאני רוצה להעמיק את הקשר איתו ולפטח חברות עמוקה ורחוקה איתו לחיים.
ומחשב שאומרת ״ממתי אני התיפוס הוותרן? אני התיפוס הלוחם!״

אתם מבינים שאני בבעיה רצינית?
הצבא צריך תשובה בקרוב אם להקדים את מועד הגיוס שלי או שאני בוחר להשאר בשנת שירות הזו.
מה כדאי לעשות?